הבלוג של אהוד קינן

אני מבטיח לעלות את כל התמונות מאיטליה. יש פשוט למעלה מ-500, וצריך קצת לארגן אותן.

עד אז, חוויה שהכי שיעשע אותי:
נכסנו לארוחת ערב במסעדה מעוצבת בניחוח הייטקי ברומא., בשם גלאס המלצרית קלטה שאנו מדברים עברית ושאלה מאיפה אנחנו. כשהשבנו שמישראל, היא סיפרה בהתלהבות שחבר שלה מישראל, אבל לא נולד שם, אלא בילה שם בילדותו או מה, ופטפטה איתנו קצת.

הזמנו ארוחות-טעימות. מה שאומר שמגיעות גירסאות מוקטנות של כל מיני מנות בתפריט. את המנות הגישו לנו מלצרים אחרים, כי באיטליה יש מלצר שלוקח את ההזמנה, מלצר ליין, מלצר לאוכל, ובמסעדה ההיא, גם מלצר שמופיע משום מקום עם סכו”ם נקי אם מפילים את הסכום על הרצפה.

אחרי כמנה או שתיים, מגיעה שוב המלצרית עם הקשר הישראלי והיא נראית קצת לחוצה. היא באנגלית די טובה אבל מאומצת אומרת, “אני פשוט מכירה את המנה הבאה, וזה דג כזה… אה נו… בלי סניפירים, אז אה..” ואנחנו לא כל כך מבינים עד שעידוק אומר (בעברית), “אה, בטח לא כשר”. והיא אומרת “כן, זהו”.

כשהסברנו לה שאנחנו אוכלי שרצים כופרים היא נרגעה ואמרה שחשבה כבר להיכנס למטבח ולבקש מהם להחליף לנו את זה במשהו אחר.