משדרגים

אפשר לומר שהווב 2.0 היא סוג של בועה. הרעיון הבסיסי מאחורי ה-2.0 הוא באמת להעשיר את חווית הגלישה, ולהפוך את ה”ווב” לפלטפורמה בלבד למוצרים שיחיו עליה, מה שהוא היה אמור להיות מהיום שנולד.

בפועל, מדובר בעוד מילת באזז שעושה בעיקר רעש ומזינה את עצמה. מאחורי אותה מילת באזז הזאת עומדים הרבה דברים: קונספטים עיצוביים חדשניים (ידועים גם כ”צבעי פסטל”), קונספטים ממשקיים למוצרים (ידועים גם כ”בטא”), או טכנולוגיות חדשות המשרתות אותנו ליצור את כל הקידמה הזאת (ידועות גם כ”טכנולוגיות שקיימות כבר לפחות 5 שנים ונזכרו בהן רק עכשיו”).

אחד המאפיינים העיקריים של השתיימאפס, הוא תוכן מבוסס גולשים. את זה אומר במאמר ארוך אך מעניין, הגולש האנונימי “אוריילי”. הרעיון התחיל להתבקע מאוד מהר כשגולשי וויקיפדיה גילו שאם נותנים להם לכתוב מה שבא להם, זה אומר שהם יכולים לכתוב מה שבא להם, ואפשר לנצל את זה. כל האחדים שיודעים המוכרים מהטוקבקים פשוט התחילו לספר מה שהם יודעים על גבי ערכים בוויקיפדיה. הבירוקרטים נלחצו, והמקום נשוג ונסגר לכותבים רשומים בלבד.

השאלה הנשאלת היא, מה יקרה כשהווב 2.0 יחלוף, ויגיע הווב 3.0, עליו עובדים בקפידה מדי יום ולילה מדעני ווב? התשובה היא די פשוטה: אם הווב 2.0 בישר על מותן של האפליקציות, והחיים עצמאיים של הווב, הווב 3.0 יסמן את העצמאות והחופש האמיתיים של הווב: מותם של המשתמשים. ב-3.0 יהיה רק ווב.

החיים.גיף

נזקקתי השבוע לעזרה בפוטושופ. לקחתי את הגרפיקאית הראשונה שמצאתי (הם פשוט מסתובבים ברחוב ומחכים שמישהו ישלוף אותם), והראתי לה בדיוק מה אני מנסה לעשות.

בזמן שהתוכנה הועילה לעלות על המחשב, למדתי עוד פרטי טריוויה מעניינים. למשל, העין שמופיעה במסך הפתיחה של התוכנה היא העין של ביורק, ושצוות הפיתוח של התוכנה מורכב מפחות או יותר אותם אנשים ב-10 השנים האחרונות, ואת זה ידעה הגרפיקאית לספר לי בגלל שמותיהם היחודיים (ככל הנראה הודיים).

הדברים האלה גרמו לי לחשוב שאם אני לא הייתי כפייתי בעצמי ובעל ידע מיותר בעניינים בהם יש לי ידע מיותר (שאני עדיין מנסה למצוא להם קטגוריה), הייתי צוחק על הגריפקאית על כל הידע המוגזם הזה שיש לה בתפל. אחר כך, כשנתקע הפוטושופ הגיע החלק שבאמת שיעשע אותי. בעוד אני קיללתי את המחשב והתנהגתי באלימות מאופקת, היא בהתה במסך באדישות ואמרה לי:

נו, לך זה קורה רק עכשיו, אצלי כל החיים נראים ככה.

אוניברסיטת 10

כל כלי התקשורת עטו על רופאו האישי של רה”מ. ערוץ 2 כינה אותו ד”ר בולג גולדמן, והצליח לדחוף לו אוזניה ולראיין אותו גם מהאולפן. ערוץ 10 ניסה להתחנף, העניק לו את התואר פרופ’, ואת השם הפרטי בולק, אך לא קיבל מבט ישיר למצלמה כמו ערוץ 2, והרופא אף נפנף בידיו כשכתב ערוץ 10 שאל אותו שאלות, תוך כדי שהוא מנסה להקשיב באוזניה לגדי סוקניק. “ככה?”, חשבו בערוץ 10, ובאלגנט יצאו לפרסומות.

וערוץ 1? טוב, כולה ראש הממשלה בבית חולים. יש מבט שני לשדר.

מי רוצה לשדר פיילוט

הערב, אחרי יאיר לפיד ומשחק מכור הגרנדינוזיות שודרה תוכנית הלייט נייט המוזרה של גיל קופטש “מי רוצה להיות יהודי?” . אחרי כל כך הרבה זמן שההופעה היחידה שלו בטלוויזיה הייתה בדמותו של פיני הגדול, נראה מוזר לראות שוב את קופטש בגודלו הטבעי, ובלי שהוא מנסה למכור לי הופעות של 24 דקות ברשת פלאפון.

התוכנית ענתה על כל הכללים של פיילוט שבדרך כלל גונזים ולא משחררים לשידור. בפחות מחצי שעה, הצליח הפורמט של התוכנית להסתבך אפילו יותר מיחיאל חזן וגורולובסקי ביחד. גיל קופטש שאל שאלות על תנ”ך ויהדות וקיבל תשובות שנעו בין תחכום מעצבן לבין רצינות לא ברורה, ובעזרת מגנטים סיכם נקודות או מה. ממש משהו שהיה גורם ל”מה נהיה” של ערוץ 10 להראות כמו תוכנית טלוויזיה אמיתית. לא ממש ברור מאיפה התוכנית הגיעה ולאן היא מתכוונת ללכת (אם זו הייתה החלטה שלי, וסלחו על שיטת המדידה העתיקה שלי: שש אמות באדמה)

האורחים גם היו אורחי פיילוט גנריים. אורי אורבך ממשיך להיות דתי המחמד של התקשורת, ומשום מה כבר במשך שנים להורים של התקשורת פשוט אין לב להרדים אותו. מורן אייזנשטן גם ישבה שם והעבירה זמן. במקרה שלה, כנראה רצו בהפקת התוכנית סלב פנוי, והיא פשוט גם ראשונה בפנקס כי השם שלה בא’, וגם נענת לעצת הסוכן לשלה ואם יש מולה מצלמה, ומישהו עוד מוכן לשדר את זה, פשוט אומרת “כן”, אוטומטית. היא הצליחה בכל זאת לספק רגע אחד של צחוק, בלי להתכוון, כשקופטש שאל אותה אם היא מגדירה את עצמה כבחורה נותנת, והיא ענתה ברצינות על קשקושי קארמה. מהנאמבר שלה בסוף אני אתעלם, לטובתי ולטובת עולם המוזיקה באשר הוא.

גורי אלפי היה המשתתף השלישי בתוכנית, ונראה כאילו הוא עושה טובה לחברים ברשת אחרי יום צילומים מפרך. למרות כל המכשולים, הוא הצליח להוכיח דבר אחד ללא ספק: גם בלי החברים והאנדנלין של משחק מכור, גם מתוך שינה, ואפילו אחרי שמקבלים מנה גדושה שלו יומיים ברצף (ככה לא מתנהגים ומשחק מכור), הוא מצליח לאזן את מה שקורה סביבו, ולהישאר הקומיקאי הכי מוכשר שמסתובב לנו היום בטלוויזיה.

שתו לי

הסתובבתי הבוקר כשורידי על סף פיצוץ סופי. הופיע לי משום מקום עוד חיוב מוזר של 160 שקל שלקח לי שעה וחצי של טלפונים לברר מה הוא. אחסוך את הפרטים המשעממים, אך יש משהו מעניין שעיכב את הבירור – חברות ישראליות מסויימות יופיעו בפירוט כרטיס האשראי כחיוב שכאילו נעשה בחו”ל בשקלים. למה? ככה.

לא השגתי את הכסף שלי בחזרה (המסקנה: להקליט כל שיחה עם שירותי לקוחות, ותמיד לבקש בכתב את מה שהוסכם עליו בטלפון), אבל שני אנשים שמעו אותי מתעצבן בטלפון, ולשניהם היו גם מנויים שהיו צריכים לבטל, לפני שהמחיר יקפוץ. אז לפחות מישהו הרוויח.

רווק (2)

מתוך עוד שיחה אמיתית שהייתה לאחר הצצה באתר כפיות

אהוד: אני מצאתי מישהי, אבל אני לא יודע אם יש לי איפוק רגשי או לא, אז אני לא יודע אם לפנות אליה.

עמרי* : אז תשאל אותה

א: זה כתוב אצל כולן.

ע: אם נגיד כשהיא רואה את מליון דולר בייבי, אם היא ישר צורחת בבכי או שהיא יותר מאופקת.

א: הבנתי, אבל הפילטר שלי עובר כבר ב”אם היא רואה את מיליון דולר בייבי”.

בפרקים הקודם

עמרילוי דוט קום: מוזיקה, רינגטונים, הפקות והוסטינג

לא קולטת

גילעד נס קרא כתבה של נופר סיני בקפטן על איך לחסוך בהוצאות על תקשורת ובידור בבית. הוא מתעצבן על זה שהיא מרשה לכולם להוריד סרטים מהאינטרנט, ולא מוסיפה הסתייגות מינימלית.

חוץ מזה ומאי דיוקים אחרים שמופיעים שם, מטעה סיני:

1. אנטנה: מי שבשל להתנתקות חד צדדית אך לא מלאה, יכול להתחבר לאנטנה ולקלוט את ערוצים 2,1 ו-10. בנוסף, ניתן להרכיב תפריט צפייה באמצעות השאלת סרטים וסדרות בספריות וידאו.

אני מוכן להזמין אותה לביתי לכוס קפה, עוגה טובה, וצפיה בשלג כשמחברים טלוויזיה לאנטנה ומנסים לקלוט את ערוץ 10 שמשודר רק בשיטה דיגיטלית.