הערב, אחרי יאיר לפיד ומשחק מכור הגרנדינוזיות שודרה תוכנית הלייט נייט המוזרה של גיל קופטש “מי רוצה להיות יהודי?” . אחרי כל כך הרבה זמן שההופעה היחידה שלו בטלוויזיה הייתה בדמותו של פיני הגדול, נראה מוזר לראות שוב את קופטש בגודלו הטבעי, ובלי שהוא מנסה למכור לי הופעות של 24 דקות ברשת פלאפון.

התוכנית ענתה על כל הכללים של פיילוט שבדרך כלל גונזים ולא משחררים לשידור. בפחות מחצי שעה, הצליח הפורמט של התוכנית להסתבך אפילו יותר מיחיאל חזן וגורולובסקי ביחד. גיל קופטש שאל שאלות על תנ”ך ויהדות וקיבל תשובות שנעו בין תחכום מעצבן לבין רצינות לא ברורה, ובעזרת מגנטים סיכם נקודות או מה. ממש משהו שהיה גורם ל”מה נהיה” של ערוץ 10 להראות כמו תוכנית טלוויזיה אמיתית. לא ממש ברור מאיפה התוכנית הגיעה ולאן היא מתכוונת ללכת (אם זו הייתה החלטה שלי, וסלחו על שיטת המדידה העתיקה שלי: שש אמות באדמה)

האורחים גם היו אורחי פיילוט גנריים. אורי אורבך ממשיך להיות דתי המחמד של התקשורת, ומשום מה כבר במשך שנים להורים של התקשורת פשוט אין לב להרדים אותו. מורן אייזנשטן גם ישבה שם והעבירה זמן. במקרה שלה, כנראה רצו בהפקת התוכנית סלב פנוי, והיא פשוט גם ראשונה בפנקס כי השם שלה בא’, וגם נענת לעצת הסוכן לשלה ואם יש מולה מצלמה, ומישהו עוד מוכן לשדר את זה, פשוט אומרת “כן”, אוטומטית. היא הצליחה בכל זאת לספק רגע אחד של צחוק, בלי להתכוון, כשקופטש שאל אותה אם היא מגדירה את עצמה כבחורה נותנת, והיא ענתה ברצינות על קשקושי קארמה. מהנאמבר שלה בסוף אני אתעלם, לטובתי ולטובת עולם המוזיקה באשר הוא.

גורי אלפי היה המשתתף השלישי בתוכנית, ונראה כאילו הוא עושה טובה לחברים ברשת אחרי יום צילומים מפרך. למרות כל המכשולים, הוא הצליח להוכיח דבר אחד ללא ספק: גם בלי החברים והאנדנלין של משחק מכור, גם מתוך שינה, ואפילו אחרי שמקבלים מנה גדושה שלו יומיים ברצף (ככה לא מתנהגים ומשחק מכור), הוא מצליח לאזן את מה שקורה סביבו, ולהישאר הקומיקאי הכי מוכשר שמסתובב לנו היום בטלוויזיה.