אפשר לומר שהווב 2.0 היא סוג של בועה. הרעיון הבסיסי מאחורי ה-2.0 הוא באמת להעשיר את חווית הגלישה, ולהפוך את ה”ווב” לפלטפורמה בלבד למוצרים שיחיו עליה, מה שהוא היה אמור להיות מהיום שנולד.

בפועל, מדובר בעוד מילת באזז שעושה בעיקר רעש ומזינה את עצמה. מאחורי אותה מילת באזז הזאת עומדים הרבה דברים: קונספטים עיצוביים חדשניים (ידועים גם כ”צבעי פסטל”), קונספטים ממשקיים למוצרים (ידועים גם כ”בטא”), או טכנולוגיות חדשות המשרתות אותנו ליצור את כל הקידמה הזאת (ידועות גם כ”טכנולוגיות שקיימות כבר לפחות 5 שנים ונזכרו בהן רק עכשיו”).

אחד המאפיינים העיקריים של השתיימאפס, הוא תוכן מבוסס גולשים. את זה אומר במאמר ארוך אך מעניין, הגולש האנונימי “אוריילי”. הרעיון התחיל להתבקע מאוד מהר כשגולשי וויקיפדיה גילו שאם נותנים להם לכתוב מה שבא להם, זה אומר שהם יכולים לכתוב מה שבא להם, ואפשר לנצל את זה. כל האחדים שיודעים המוכרים מהטוקבקים פשוט התחילו לספר מה שהם יודעים על גבי ערכים בוויקיפדיה. הבירוקרטים נלחצו, והמקום נשוג ונסגר לכותבים רשומים בלבד.

השאלה הנשאלת היא, מה יקרה כשהווב 2.0 יחלוף, ויגיע הווב 3.0, עליו עובדים בקפידה מדי יום ולילה מדעני ווב? התשובה היא די פשוטה: אם הווב 2.0 בישר על מותן של האפליקציות, והחיים עצמאיים של הווב, הווב 3.0 יסמן את העצמאות והחופש האמיתיים של הווב: מותם של המשתמשים. ב-3.0 יהיה רק ווב.