כיכר מוסקונה

“עשיתם כבר כתבה על מרקם המרצפות של כיכר רבין כדי למלא את החלל לקראת השידור הגורלי.”

גדי סוקניק, לועג ליעקב איילון בתיק תקשורת (ש.ח. מחר ב-12:00, ערוץ 2)

“מה הבחירה שלך?”

גדי סוקניק, מראיין בכתבה רצינית דמות מארץ נהדרת.

הייתי שם לינק למערכון מאתר קשת, אך למרות שקיציס שלח אותי להצביע למערכונים ששודרו היום, עדיין לא העלו אותם לאתר. יש לינק

אנשים שצריך להרוג

אין לי כוח לשלוח לבלייזר, אז הנה:

1. כאלה שבמקום ארנק שמים את הכל בפנקס הכחול של התעודת זהות.
2. מאבדים את הסלולרי, מתקשרים כדי למצוא אותו, ואז מסתכלים ואומרים “יש לי שיחה שלא נענתה, מעניין מי זה”.

סקריפט להסתרת תגובות

קראתי אצל אדר על סקריפט שכתב רן יניב הרשטיין, ומסתיר את הטוקבקים באתרים השונים. הסתבר שמדובר בכמה סקריפטים (אחד נפרד עבור כל אתר) ותואמים רק פיירפוקס. לעומת זאת, אני הכנתי סקריפט קרוס-פלטפורם (שזה מונח ווב שתיימאפסי שאומר “בעל-הבית השתגע! עובד בכל מקום!”), ואפילו קיבלתי עליו פרס מאוד יוקרתי.

והנה הוא, בהשקה בלעדית:

hide_talkbacks_script.jpg

הסדרה הכי מדהימה שנקלקל לכם

טילעוד* הוא כל כך 2005, ויש כבר מתחרה חדש (והמועמד הראשון לפרס קינן לטלוויזיה): ערוץ 10. שם הוכיחו אמש שמחזיקים אנשים שמבינים בטלוויזיה ובקידום תוכניות. בשביל ליצור עוד הייפ סביב סדרת המתח אבודים שתשודר שם בקרוב, שודר ספשל מאחורי הקלעים. רק שחוץ מלהיות מאחורי הקלעים, הייתה זו תוכנית מבית גיא פינס לכבוד סיום העונה הראשונה בהוט, ובה ספויילרים לרוב.

*אפרופו טילעוד, מה היה בסוף עם עונות 2-3 של סקארבס? שודרו או מה?

הוסטל

יש רגעים שאדם אומר לעצמו “האם אלך עם כמה חברים להנות מסרט בקולנוע, או שמא אוריד את סרט למחשב ואצפה בו כשאני אוכל פופקורן ששרפתי במיקרו?”. אותו אדם גם אחר כך חושב על זה שהוא היחיד שעוד משתמש במילה “שמא”. כך או כך, סרטים כמו הוסטל עוזרים לפתור את הדילמה הזאת: הם כמעט גורמים לך לאבד את האמון במדיום הקולנועי (או סתם להפעיל שיקול דעת בפעם הבאה ולבחור משהו טוב יותר).

מדובר באחד הסרטים המחורבנים ביותר שעלו על המסך לאחרונה. ניתן לומר זאת בוודאות למרות שטרם ראיתי את “יעד סופי 3”, שהוצג באולם הסמוך. יתכן ואאלץ צריך לעשות את זה בשביל לאתגר חזרה את האינטלגנציה שלי. מצד שני, אחרי צפיה בהוסטל, הדבר הראשון שרוצים לעשות, זה פשוט להישיר מבט על השמש עד אובדן חוש הראיה.

החלק הראשון של הסרט הוא פחות או יותר העתק של סרט הטראש יורוטריפ. 3 צעירים נוסעים לאירופה בשביל לעשות סמים ולמצוא כוסיות, נתקלים באיש טורדני ומוזר ברכבת ומוצאים את עצמם בברטיסלבה. עם זאת, כל אחד עם זוג עיניים בראש ומעט השכלה קולנועית יוכל בקלות להצביע על הבדל עיקרי שיש בין שני קווי העלילה של הסרטים – בהוסטל רואים יותר בז’ז’ים.

מכאן, העלילה מסתעפת, אבל לא הרבה יותר משרוך ממוצע של נעל, כשהיא לא שרוכה. החברים לפתע מתחילים להעלם אחד-אחד, מה שאומר בחשבון פשוט – שניים, מה שאומר שנשאר רק חבר אחד, מה שאומר שפתאום זרקו לתסריט שתי יפניות שגם יעלמו, כדי שהעלילה תימשך עוד קצת. אז בכוחות משותפים בהחלט הצליחו להיגע למשהו כמו 80 דקות.

אחרי שכולם נעלמים, נחשפת רשת של אנשים שקצת לא יציבים בנפשם (שזה תיאור עדין לעומת אלו, ואני בינהם, שעוד בחרו להישאר בקולנוע ולראות לאן החרא הזה עוד ממשיך), ואוהבים לחקור אנשים לעומק ובעזרת חפצים חדים (ותיאורי הסרט הרבה יותר מגעילים ממה שבאמת מראים בו).

אז, כמו כל טראש אימה אחר מהמדף, הופך אותו צעיר חרמן שיכור ומסומם שחושב על לימודי המשפטים שלו, לג’ק באוור קטן: הוא כבר מכיר בעל פה את רחובות ברטיסלבה, מומחה לכל נשק אפשרי, החל באקדח ועד לפטיש, ומפתח כישורים ניורוכירורגים גם תחת לחץ.

מה שכן, הסרט מעורר מחשבה מעניינת ונושא מרתק לדיון שעוד יילמד בבתי ספר לקולנוע במשך שנים בעתיד: למען כל מה שקיים, למה טרנטינו הסכים לחתום על זה, למה?

דיווחים מהאוסקר

אחרי שלא נרדם מול גלובוס הזהב, יאיר רוה מבטיח גם דיווחים חיים מהאוסקר. הנה ההודעה שביקש להעביר:

חובבי אוסקר? שימו לב: בעת השידור החי של טקס האוסקר, החל ב-3:00, בלילה שבין ראשון ושני הקרובים, יתקיים אירוע Live Blogging באתר הקולנוע של יאיר רוה, www.cinemascope.co.il. האתר יעודכן מדי כמה דקות לא רק עם שמות הזוכים בכל קטגוריה, אלא גם עם רגעי השיא מתוך נאומי הזכייה, פרשנויות ופרטי טריוויה. אם אין לכם טלוויזיה בלילה, זה הדבר הכי קרוב לתחליף. אם יש לכם טלוויזיה, זה כמו קומנטרי בשידור חי, ואם אתם הולכים לישון, זה כמו לקבל את התקציר על הבוקר, דקה אחר דקה, ובלי טעויות התרגום המצחיקות ובלי ההשמטות המעצבנות של השידור החוזר הערוך. יום ראשון, 3:00, www.cinemascope.co.il. הכניסה חינם.