החבר ע’ קנה מערכת קולנוע ביתית חדשה [=רמקולים גדולים שעושים הרבה רעש]. בקניה אומרת רק דבר אחד – צריך לחנוך אותה, וכמה שיותר מאוחר בלילה. קפצנו לוידאומט הקרוב לקחת סרט, כי לא מצאנו משהו מעניין ביס. הביקור במכשיר המיושן הזה הביא אותי למסקנה אמפירית – הם הולכים למות כנראה מאוד בקרוב.
ראשית – הממשק. מדובר בשאריות משנות ה-90 המוקדמות כשממשק טקסטואלי עם ריבועים ב-16 צבעים היה דבר חם. התוכנה שעדיין מריצה את הוידאומט נראית גרוע יותר מפורייקט הגמר שלי בתיכון בשפת C [נושא הפרוייקט שלי היה - תוכנה שלא עושה כלום, וקיבלתי עליו ציון 100 ב-5 יח"ל, בהזדמנות אספר על זה], וכנראה רצה על איזה 486 שמסרב למות מוות טבעי.
לקוראי הצעירים אסביר שלעומת מחשבי העל שיש היום לכל אחד בטלפון הסלולרי, ה-486 היה בעל כוח חישוב כל כך נמוך, שאם לחצתם על שני כפתורים במקלדת בהפרש של פחות מ-4 שניות, המחשב נתקע והיה צריך להוריד ולהעלות את מפסק הפחת הראשי בבניין בשביל להחזיר אותו לחיים. אם כבר מזכירים 486, לכל אחד כזה היה גם מעיין מפתח עגול שנועל אותו, כי אנשים היו הסטריים ולא רצו שיכנסו אליהם פורצים הביתה וישחקו דיגר.
נחזור לוידאומט – דבר שני – הרעש. מי שראה את סרט הטראש רובוקופ, ודאי זוכר שהשחקן ששיחק את האבא במופע שנות ה-70 נאלץ להתחיל את הקריירה שלו בדבר המבזה הזה, וזוכר גם שהמאפיין העיקרי של הרובוט הזה, פרט לעובדה שהפה שלו היה חשוף אבל אף אחד לא חשב לירות בו, היה הרעש. בכל פעם שרובוקופ עשה פעולה פשוטה – כמו לסובב את הראש ימינה במעלה, או להוציא את תקע היו אס בי הראשון מהיד שלו, עשרות מנועים התגייסו לפעולה, וזה נשמע כאילו עגורן מרים מכולות מספינה.
אותם מנועים גויסו לעבודה גם בוידאומטים, ונמצאים שם עד היום. כל השכרה של סרט היא תהליך שלוקח שעות ארוכות, ומנוע עם מספיק כוח בשביל להרים את כל המכשיר, וכל מה שהוא עושה זה להוציא קופסא קטנה. בגלל שהמכשירים האלו מכרו קלטות וידאו במקור [ושוב - הסבר לקוראים הצעירים - "וידאו" הוא נגן סרטים שהיווה לפני כמה עשורים פלא טכנולוגי מדהים עם הבדל קטן מפלאי הטכנולוגיה שקיימים היום - סטיב ג'ובס היה צריך מכנסיים הרבה יותר גדולים בשביל להוציא אותו מהכיס], הפתח הוא בגודל של קלטת וידאו. עשרות מהנדסים, ואלפי שעות מחקר ופיתוח הביאו לפתרון פשוט – קופסא של קלטת וידאו עם דפנות פלסטיק שיתפסו את קופסאת הדיוידי. מדהים.
ודבר שלישי והכי מעניין – הפורנו. הוידאומטים תמיד היו מקום שבו אדם יכל לקנות או לשכור סרט פורנו במחיר מופקע, אך בצנעה ובלי שהוא יצטרך להיות נבוך ולבקש אחד מהמוכר. ילדי השכונה יכול לבהות במכשיר שעות ולקוות שממלאי המוכנה שכחו להסתיר פטמה באחת מאריזות הסרטים המוצגות לראווה. פעם היו סרטים בודדים ממש בקצה, והיה צריך לאתר אותם. היום – לפחות במכשיר שאני בדקתי – 50% מהסרטים [בדיוק] הם סרטי פורנו, לצד הרבה סרטים די ישנים. אף אחד כבר לא מתאמץ למלא אותו במשהו אחר.
רשת בלוקבאסטר ורשת ענק הוידאו קיבלו אישור להתמזג ממש לאחרונה, וכשיגמרו העניינים הרגולטורים הם יתחילו לספק לנו שירותי VOD שיתחרו בכבלים ובלווין. יחד עם שירותי מכירת הסרטים באינטרנט שבטח גם יפרחו – המכונות האיומות האלה ימצאו את מקומם בהסטוריה לצד הטלפונים הציבוריים ויהיו פריט אספנים. לו אני רשת השכרה, אני כבר מוכר את הוידאומט באיביי לאנשים מטורפים שישימו אותו בביתם לצד מכונת הפינבול ומכונת המשקאות, כמו טום הנקס בביג [אם לא ראיתם את הסרט - רוצו לוידאומט עכשיו, לפני שהוא יחדל מלהתקיים].
8 תגובות עד כה ↓
1
ניר
// 22/04/2006 בשעה 22:02
יופי של פוסט, אבל בסעיף הפורנו התעלמת מעובדה חשובה – מי לעזאזל צריך בימינו קלטות פורנו? כל אחד יודע למצוא סרטי פורנו בווב או ב-P2P המועדף עליו. מי שמשלם 60 ש”ח (לא שבדקתי) לקלטת, כשאפשר להשיג הכל בחינם באינטרנט הוא פשוט פרימיטיב (:
2
לגונשתיימאפס
// 23/04/2006 בשעה 16:13
השאלה היא לא כמה מהסרטים הם פורנו אלא כמה מהמושכרים הם פורנו לעומת האחרים. יש לי ניחוש שהרבה יותר מחמישים אחוז…
אפשר לפי זה למדוד את כמות האנשים שאין להם אינטרנט מהיר בבית :-)
מה לקחתם בסוף?
3
אהוד
// 23/04/2006 בשעה 21:06
mindhunters.
4
עמוס, נביא זעם מינורי
// 24/04/2006 בשעה 07:58
אהוד, הכל נכון, הירידה חזקה ובמקומה, רק פספוס קטן אחד יש לך: לא לכולם יש כבלים או לווין. והם גם לא בהכרח רוצים. הוידאומט עובד בשיטת הקיוסק, לאלה שלא רוצים מנוי, הוראת קבע, קביעה עם טכנאים, המתנות של שעות בשירות לקוחות וערוצים מתסכלים. הם רוצים משהו ספציפי, ורק אותו. אני, למשל, מעדיף לשלם באופן חד פעמי על סרט ברחוב בשתיים בלילה, או על מנוי בספריה של האוזן שם אני לוקח סרט מתי שבא לי, מאשר לשלם מאתיים+ שקלים בחודש לכבלים רק בשביל האופציה הטכנולוגית של וידאומט מהשלט (VOD).
5
אהוד
// 24/04/2006 בשעה 19:19
נכון עמוס, וכשהתעצבנתי על ערוץ 10 שלא משדר דרך אנטנה, התברר לי שאז הנתון של בעלי טלוויזיה ללא כבלים או לווין עומד על כ-10 אחוז. שזה המון, אבל לא בטוח שמשתלם לתחזק וידאומט בשביל זה.
אגב, האנשים האלה לא מיוצגים בכלל בפיפל מיטר, לפי מה שקראתי אז. מה שאומר שהם לא נספרים ברייטינג, למרות שהם בטוח רואים ערוץ 1 או 2, מחוסר ברירה.
אני לא יודע מה נתוני המכירות של הוידאומטים, ואם יש קורלציה בין אנשים שאין להם כבלים ולווין לבין אנשים ששוכרים. שנינו פה מדברים מהתנסות אישית מול המכשירים האלה, ולא מתבססים על נתונים.
6
עמוס, נביא זעם מינורי
// 25/04/2006 בשעה 09:31
צודק. נתונים בדרך כלל הורסים תיאוריות. אפשר להמשיך להתעלם מהם?
7
אהוד
// 25/04/2006 בשעה 09:47
בדוודאי. על זה קמה “פתח תקווה”.
8
עמוס, נביא זעם עייף
// 27/04/2006 בשעה 15:22
אתה רוצה להגיד ש”פתח תקווה” היא תיאוריה?
השארת תגובה