בשעות האחרונות אחרי שהתוכנית שודרה, ובכלל בכל פעם בשבועיים ששודר פרומו לגריל שעשו לרבקה מיכאלי בערוץ 2, אני חווה את אפקט הגוגל. הגיעו אלי לבלוג עשרות בודדות של אנשים שחיפשו מידע על התוכנית, או, סתם השערה, חיפשו מקום להוריד אותה. הם הגיעו לפוסט הזה, בו אני מביך את עצמי וטועה בזיהוי של מי שמחקה את יוסי בנאי. זהו אלי יצפאן, ואני כתבתי בהתחלה טוביה צפיר. כך או כך לא חשבתי שמדובר במשהו חיובי.

מחווה לרבקה מיכאלי בדרך כלל עומדת מצד אחד של המשוואה כשמהצד שני נמצאת מיקי קם ששרה את “אין לי רגע דל”, וברקע מראים קליפים של רבקה מיכאלי מניקוי ראש, זהו זה! (שאגב, הכניסו את סימן הקריאה כחלק ממותג לתודעה הרבה לפני וואלה! ויאהו!, כשחושבים על זה), וסיבה למסיבה. ככה, פחות או יותר, נפתח הגריל על רבקה מיכאלי (מינוס מיקי קם, כי אם היא הייתה מופיעה הטלוויזיה הייתה עפה מהחלון, שכה אני אחיה. ומדובר בטלוויזיה ששוקלת 60 קילו).

ראיתי את הרוסט שעשו לדניס לירי, ואחר כך את הרוסט שעשו לפמלה. טומי היה שם, וקורטני לאב, והיה מאוד שמח. לא היה שם אחד שלא היה לו מה להגיד על הקלטת הלוהטת של הזוג טומי ופמלה, והיו הרבה בדיחות ציצים (זכור לטובה החלק של אנדי דיק). ומה השערוריות הכי גדולות בחייה של רבקהל’ה? שהיא זקנה? שהיא איחרה תמיד לצילומים? או שהיא שרה שיר על פאקינג קידומות טלפון בתוכנית סאטירה? עם זה קשה מאוד לעבוד.

בכל זאת ניסו, ורועי בר נתן עמד על הבמה והמחיז את הצורה בה מיכאלי מוחאת כפיים וצוחקת בשקט. זו הייתה טראומה שלו כמרואיין שלה בתור ילד. אחר כך, למקרה שאנחנו לא הבנו את החיקוי שהוא עשה כשהיא יושבת לידו, הוצג אחר כך גם מערכון מוקלט מראש ולגמרי חסר פואנטה (לא, “שלמה ניצן” זו לא פואנטה כבר 20 שנה), בו שוב, יש חיקוי של רבקה מיכאלי מוחאת כף וצוחקת בלחש.

החבר’ה של משחק מכור לפעמים יוצאים משליטה, ובמקום לספר בדיחות “זה אולמרט כי…”, הם מתחילים לרדת אחד על השני ולהריץ דאחקות פנימיות. חלק גדול מזה הלך לאיבוד, והיו רק עקיצות קטנות אחד לכיוונו של השני בלי מכות מתחת לחגורה בכלל. ואם לא ברוסט, אז מתי כן? בבראנצ’ים בפסטיבל ראש פינה?

הכי חבל הייתה כל הדביקות שנשפכה שם מכל עבר. בשביל שלא נרחם על רבקהל’ה הקטנה, כל אחד סיפר לה כמה הוא מת עליה ומעריץ אותה וכמה כל זה נעשה מאהבה. הקריין דאג לספר לנו לפני כל ברייק של פרסומות שאין מה לדאוג, האישה הזאת עוד תחזיר להם ותסגור עם כולם את החשבון. כאילו שאם לא היו מבטיחים לנו את הנקמה שלה (שהוגשה לא קרה אלא קפואה), נכבה את הטלוויזיה כמחאה.

ולכבוד היום ההסטורי שחל היום, וכמחווה שלי לרבקה אבקש: תשטוף את העפר מן העיניים בנימין זאב. שים יד על הלב ותגיד לי, ככה רצית? ככה קיווית? הרוסט העברי הראשון - לא היה משהו.

*אני משאיר את “מדיום וול” למבקרי הטלוויזיה מחר, יתו”ש ועיטו”ש, או איך שמכנים אותם היום בברנז’ה של וולווט.