נגמרה רצועת הבטחון, אפשר לצאת מהמרחב המוגן

זוכרים את 91? הייתה מלחמה. ירו טילים. פיקוד העורף נקרא אז הג”א, המרחב המוגן היה חדר אטום שבמקום להתבסס על בטון ודלת עמידה בפיצוץ, התבסס על מסקינג טייפ וסמרטוט לח. אנשים שהצילו את עצמם מפגיעת טיל והלכו למשפחות מארחות מחוץ לקו העימות נקראו על ידי צ’יץ’ עריקים. ערוץ 2 הנסיוני איחד את שידוריו עם ערוץ 1 בכל אזעקה (מילה שהופיעה בטלוויזיה בפונט צהוב גדול ומזעזע למי שלא שומע). והמשימה הכי מסובכת שנחמן שי הטיל על אנשים היא לשתות מים, ולזכור את החלוקה של ישראל לאזורים.

בטלוויזיה רצו להצחיק ולעשות שמח. ארז ואברי, לפני שהם רבו והשלימו ואחד מהם עשה קריירה, הביאו לנו את העולם הערב. אברי-משה המבודד שלוקח 100 שקל, ניצני-בסאם עזיז – שגריר עירק בישראל, מתי סרי-סדאם חוסיין צוחק, דורי בן זאב-חיים מרגוע המבולבל מהג”א וכמובן קובי מידן בקוקו מגוחך מורה לנו לא להזריק אטרופין. ואל לנו לשכוח את זהו זה. שלישית הזקנים גוב-מושונוב-קושניר שפטפטו על המצב, והבבא בובה שחזר לנתח את המצב בעזרת גימטריה.

עם הסאטירה הבינונית מאוד שהטלוויזיה נותנת היום, ניתן רק להיזכר בתקופה הזאת בערגה או למצוא את הקטעים הישנים באתהצינור. מהדורת החירום של מועדון לילה רק ליטפה את המלחמה עם מקל מרחוק, כאילו חששה שהמלחמה תאשים אותה בהטרדה מינית. משחק מכור, שהייתה תקווה כלשהיא, התאגדה ל-3 תוכניות חרום בשם “רצועת הבטחון”, ופורמט השליפות מהטלפרומפטר, הוחלף בפורמט יצפאני של מערכונים מטופשים ארוכים וצפויים, וזה עוד לפני ארץ נהדרת המתקרבת אלינו בסוף השבוע.

דבלה גליקמן, יושב במשך כמה דקות בתור קריקטוריסט צבאי רק בשביל לתת פאנץ’ שאם לצייר לא יעבוד אז ימחקו. כפרים. שלמה בר-אבא, מתחפש לזקן ומקשקש ללא הרף, כפי שרק הוא יודע, וממחזר על נסראללה בדיחה ישנה שסופרה על כל צורר ישראל, החל מהמן הרשע, שאומרת שהוא ימות ביום חג יהודי (“כי היום שתמות בו יהיה חג ליהודים”).

אם חשבנו שדי, שי אביבי יושב שם ובאופן סאטירי ומרומז (בערך 4 פעמים בתוכנית), מסביר שהפרשנים מפחדים ואין להם מושג על מה הם מדברים. תומ”ש חושף שנסראללה הוא שחקן תיאטרון מתובסכל, מה שכנראה לא רחוק ממה שארץ נהדרת יעשו ממנו: שליח פיצה\מוכר ארטיקים\פקיד ממשלתי או כל מקצוע אחר. וספי ריבלין, שהדבר הטוב היחידי שאפשר לומר על ההופעה שלו זה שהוא לא סיפר את אנקדוטת הפלוצים שהוא גורר מטוק שואו לטוק שואו ב-20 שנה האחרונות.

שקט. יורים.

ואגב, התוכנית אתמול התחילה 10 דקות לפני הזמן. אבל אולי עדיף ככה.

פלה

יש פרסומת בסטאר וורלד (מפתיע, אבל יש פרסומות בערוץ זה), בה מופיע כוכב העבר בכדורגל, פלה (ככה אומרים לי, אני לא מבין בכדורגל). ניסיתי לנחש לאילו ילדים עניים\חולים\מסכנים\כאלה שפספסו פרק של האלופה, האיש נתן את זמנו. ואז הפרסומת נגמרת, ומה מתברר, הוא לא אוהב פיראטיות. כל המוצא את הקשר מתבקש לצרוב אותו על דיסק ולשלוח בדואר.

קולות מלחמה

מרגישים שהעיתונאים עובדים שעות נוספות בערוץ 10

מיקי חיימוביץ’ התבלבלה ויצא לה “אנחנו חוטפים… חותמים את השידור הזה”.
אלון בן דוד גם התבלבל קצת והוא ששאל את מפקד בסיס חיל האוויר תל נוף אם יש כוונה להפציץ את לבנון בנפלאם.

דפי זהב

לפני מספר ימים פסעתי ליד משרדי חברת דפי זהב בשעות הערב, ושמעתי את אזעקת הבניין. חשבתי לעצמי, “מי ירצה לפרוץ לשם ומה כבר הוא יגנוב?”, היום קיבלתי את העותק החדש של הספר והבנתי: מישהו פשוט רצה לגלות לכולנו את הסוף. אני לא אגלה מה זה, אבל זה קשור לתקשורת.

המלחמה שהייתה

כמו כל תוכנית, סקר באינטרנט וסתם לוח מודעות, גם גיא זהר במהדורת החדשות “היום שהיה”, מדבר על כך שלמלחמה הזאת אין עדיין שם. נילי אורן מלשינה שבפרוגרמינג של ערוץ 10 כבר בחרו שם מתאים והסרט המשודר הערב אחרי המהדורה הוא “עת להרוג”.

אגב, חבר אחר ציין בפני שפרוגרמינג משעשע יותר היה לערוץ 10 כשלפני “היום שהיה” שמו את הסדרה 24, ויצרו רצועה שארבעת מאזיני וחיילי גל”צ הלילים מבינים אותה.

זפזופ

כשאני לא מצליח להרדם, או לספור כבשים וכבשות, אני מזפזפ ביס. באחד מערוצי הסרטים, הנושא בגאווה את הלוגו “הקיץ הגדול”, שודר הסרט ערפדים. כבר לפי השם אפשר לראות שמדובר בטראש טלוויזיוני לילי, אבל כזה שלחלוטין אפשר לצפות בו ולזרוק הערות למסך כמו ב-Mystery Science Theater 3000. העניין היחידי הוא שכאשר עושים זאת לבד, זה די פאטתי (לא שזה עצר אותי מלעשות את זה בכל זאת).

כך או כך, רק כדי לדעת שאני לא שופט ספר לפי הכריכה (אגב, אני שוקל לחזור לפורמט המיושן הזה, ‘ספר’, עם כל הזבל המוגש בטלוויזיה. מצד שני, אני אוהב לראות טלוויזיה ולהתעצבן, אחרת על מה אני אכתוב), לחצתי גם על הפלוס הקטן בשלט בשביל לקרוא תקציר של הסרט (המקבילה של הוט לללחוץ על ה-i ובינתיים לחפש מידע על הסרט באינטרנט, או פשוט לראות את הסרט עד הסוף) ולמרות האפקטים הכה מדהימים של זומבים או מה יוצאים מתוך החול, ראיתי שמדובר בסרט יחסית חדש מ-98.

בתקציר שמתי לב גם לליהוק, שאולי היה צריך להדליק נורה אדומה ענקית אצל המפיקים שממש שמו על זה כסף (ולא סתם נורה אדומה, אלא גדולה כזאת ששמים מעל צ’יפס בפלאפליות כדי שנחשוב שהיא שומרת על החום). הסרט כולל את שחקני האיכות ג’יימס וודס ודניאל בולדווין. כנראה בילי זיין ואריק רוברטס בדיוק היו עסוקים בסרט מחורבן אחר, או סתם לא התעוררו, כי התקשרו אליהם לפני 2 בצהריים.

ג’יימס וודס, לא רק שלא עשה שום דבר טוב בקריירה שלו, אלא, לדעתי, אפילו לא זכה לעמוד ליד בית קולנוע ששודר בו סרט טוב או אפילו סרט בינוני. סוג של קווין בייקון, רק בלי הקטע שמנסים להגיע אליו ב-6 צעדים. מי שיגיד ‘5 ילדות יפות’ מוזמן לתת לעצמו קנס ולצפות בסרט הזה. ומי שאומר שפאמילי גאי עשו לו כבוד, מוזמן להבין שהוא רק מחזק את הטענה שלי.

לגבי דניאל בולדווין – כפרפרזה על דבריו של גיא אליאב, אומר שבסופו של דבר, אין שום סיכוי בעולם שדניאל בולדווין יכול לעשות סרט יותר גרוע מוויליאם בולדווין.

קטנות

בערוץ 10 משודר כעת איזה משחק כדורגל, שאנשים אומרים לי שהוא חשוב. בערוץ 2, לעומתם, מנצלים את זמן השפל הזה למחזר סרט מחורבן עבור הנשים שחוזרות מהסופר פארם – יפה במנהטן. בפרומו ששודר לפני אמרו: “אחרי שברזיל וארגנטינה עפו מהמונדיאל, נשארה רק דרום אמריקאית אחת שיודעת לשחק”.

ברור לכולם שצריך להיות אדם ללא חוש ראיה, חוש שמיעה ורוח חיים בשביל לחשוב בטעות שיש לג’ניפר לופז איזשהו כשרון משחק, אבל אניח לזה לרגע ואספר לכם סיפור: ב-2001, כשסיימתי את לימודי התיכון, עידוק היה מוצ’ילר בעל כורחו בדרום אמריקה והשתדל להימנע ממקומות בהם חוטפים אנשים. הוא שלח לי אימייל בשלב מסויים והציע שניפגש, אז עליתי על מטוס ובאתי.

אני זוכר אזור בדרום אמריקה, מסוכן מאוד, שאמרתי לעידוק, שלא משנה מה – שם אני לא נפגש איתו. מדובר במולדתה של הג’יילו, ולמרות השם המטעה של אותו מקום ידעתי להתרחק ממנו. המקום, למי שלא בקיא בביוגרפיה שלה, או לא יודע להשתמש באינטרנט נקרא “רובע ברונקס בניו יורק”.

One trick

בחדשות ערוץ 2 שידרו כתבה על המופע של ריטה-סלקום-קליינשטיין, One. במאי המופע הוא הפנטומימאי בדימוס חנוך רוזן, שעיניו נצצו בהתלהבות כשהוא סיפר על האנשים המרחפים באוויר בעזרת הכבלים. לא ראיתי את המופע ויכול להיות שבאמת מדובר במשהו מרהיב, אבל להעלות אנשים על כבלים זה באמת משהו שלא נעשה בארץ. גם לא, נניח, לפני כ-15 שנה כשרוזן בעצמו שיחק בפיטר פן.