אהודק.קום

אמנון לוי והתחקירנים שלו בשומר מסך, למי שלא ראה, כבר לא יושבים ומגישים מאולפן את דברי הקישור בין הכתבות והצילומים הנסתרים. הפורמט המטופש הזה לתוכניות תחקירים שעובד בעולם עשרות שנים, כבר לא מתאים לטלוויזיה שתיימאפס. אחרי שמייקל מור ומורגן ספורלק הפכו לכוכבים בארה”ב, היום דוקו זה הדבר החם. כמו דוקו-סואופ, דוקו-ריאלטי ודוקו-דוקו (סוג של שלגון), לוי מציג את הדוקו-תחקירים.

התחקרינים יושבים בקיובקלים שלהם, סוגרים את הטלפון ומוסרים לבוס אמנון את כל המידע שהם גילו. אמנון לוי לעיתים מאוד מופתע מהממצאים (שכוללים גם את זה שנוכל לא היה זמין בטלפון), אך מצליח להתעשת תוך מספר שניות ולהורות על הצעדים הבאים בתחקיר. בין קטעי VTR מכתבות ומצלמות נסתרות, יש צלם בלי חצובה שמנסה זוויות שונות במפקדה של שומר מסך, וקצת עושה סחרחורת. את התחקירנים שלא רוצים לשרוף, מסתירים בעזרת מנורות שולחן ומסכי מחשב. אין אולפן, אז צריך לאלתר.

בסוף כל תוכנית לוי נותן מילות סיכום ממשרדו, ועל רקע הרולר הוא חוזר לעבוד קשה על שיטוט ב-Nrg וב-Ynet ועל מבט מרפרף על הדפים שמונחים מולו. העבודה הזו, אגב, נקראת בעולם הטלוויזיה “להצטלם לסטוק פוטג’”. שרים, מנהלים, וכל מי שעובד במשרד וצולם לכתבה כבר מורגלים בלעשות את הפעולות הללו ולענות לטלפון שלא צלצל.

בכל זאת החלטתי לצפות הערב, כי בפרומואים הוא הבטיח לנו, ש”ישראלים מרמים את ביל גייטס”. ככתב מחשבים, אני בטח לא רוצה להיות האחרון שידע שמישהו עשה קופה על האיש העשיר בעולם והצליח לרמות אותו. ישבתי ודמיינתי איך ביל ומלינדה ישבו ויחזיקו ידיים על ספה ישנה עם צבע מזעזע מול איתי דנקנר, ויציגו לו רשיון רכב מזוייף. “הוא נראה אמין, ונתנו לו 5 צ’קים על סך עשרת אלפים שקל”, בכה גייטס בדמיוני, “אני מתקשר, והוא נותן לי תירוצים, וכל הזמן מבטיח שיביא לי את הרנו 94 שלו”. ואז מלינד מוסיפה בטון מעט ציני, אך פגוע: “נראה לי בכלל אין לו אוטו! לבחור”.

אבל איזה מרמים את ביל גייטס ואיזה נעלי קרוקס. תחקריני שומר מסך מספרים על איש שמסמיך מהדנסי מיקרוסופט (MCSE), על ידי כך שהם נרשמים למבחנים בשמם, משלמים לו קצת, והוא דואג לתת להם תעודות עם ציון גבוה. אין להקל ראש בסיפור, אבל אני מסופק אם שנתו של ביל גייטס נדדה, אפילו אחרי שמיקרוסופט ישראל העבירה את פרטי הסיפור לרדמונד.

לפני הכתבה על גייטס, כמחצית מתוכנית הציגה אייטם “יא בה ייאי” נוסף (טרייד מארק: דביר וולק): מישהו שטוען שהוא קורא בקבלה, ומשיג פרטים על אנשים לאחר שאלה מסרו לו שם מלא, שמות ההורים, ושנת לידה. לא שיש לוותר על סיפורים קטנים יותר, אבל הייתה פה השקעה מאוד גדולה בתלבולות ונסיונות לטמון מלכודות למישהו, בלי תוצאות משביעות רצון.

בשביל להראות שאולי האיש מוציא נתונים ממרשם האוכלוסין, שמתסובב ברשת, הוא שלח אליו שתי נשים שכל אחת הזדהתה כשניה, ונתן לו מפית שיחוש מישהו שמישהו נגע בה, כדי שיכול “לחוש” אותו דרכה ולמצוא פרטים. אך לוי עשה לו תרגיל, האדם שאמרו שנגע במפית, בכלל לא נגע בה! מה יש לומר? תפסו אותו על חם.

ובקטנה, נראה לי שבגלל שרפי גינת כבר תפס את מטבע הלשון “ארכי נוכל” (בשילוב עם קומבינטור מסוכן ורם-רמאי, שאני אוהב להגיד בכל הזדמנות), הזהיר אותנו אמנון לוי לקראת הסיום מ”מגה-נוכל” כלשהו.