תשר

[Washington, DC]

במילה “תשר” משתמשים בעיקר ואולי רק כשאנחנו בחו”ל, מכיוון ש”טיפ” היא מילה בינלאומית, ואנחנו לא רוצים שהמדריך\מנקה\איש שאוסף את המזוודות\מוכר בקיוסק ידעו שאנחנו קמצנים ולא רוצים לתת לו טיפ.

הבעיה היא שאנשים שרואים תיירים נתקלו במספיק ישראלים קמצנים ובטח כבר יודעים מה משמעות המילה, וצריך למצוא מילה חדשה. אני בעד סופרקאלאפרג’ליסטיק-ווינדוס XP-אלידושיס.

“תעשה, תעשה חביתה”

[Reading, PA]

אין ספק ש”בוראט” הוא פשוט סרט מצחיק. במיוחד מצחיקות השורות שלו בעברית-כאילו-קזחית, ומצחיק מזה להיות אחד מתוך החמישה היחידים באולם שמבין את השורות בעברית ויודע מה המשמעות האמיתית של “תעשה, תעשה חביתה”, או למה בוראט מתכוון כשהוא רץ ערום בלובי של מלון עם אגרוף מגומי וצועק “כוס אחותך הצולעת”.

בוראט כמובן איננו קזחי, אבל גרם לכל האנשים שהוא מראיין לחשבו שהוא כזה, ולכן הם תובעים אותו. הדמות הגזענית, אך חביבה שהוא פיתח גורמת למרואיינים להיפתח ולדבר איתו בחופשיות, אך יותר מזה – היא פשוט שם בשביל להצחיק את הקהל (מה שעובד מצויין, חוץ מכמה קטעי קישור הזויים). כל במאי תיעודי אמריקני אחר שהיה הולך לשוכר מכוניות ושואל אותו באיזה מהירות מינימלית צריך לסוע בשביל לדרוס בן אדם, או מנהל חנות נשק איזה אקדח הכי טוב להתגונן בפני יהודים, היה מקבל את אותן תשובות רציניות באופן מזעזע. כשבוראט עושה את זה, זה פשוט הרבה יותר מצחיק.

צפו בסרטים של מייקל מור, שמקבל רובה חינם כשהוא פותח חשבון בנק, או בפרק אחד של “בולשיט” של פן וטלר, ותראו גם שם מורה לנימוסים והליכות. אצל פן וטלר הם פשוט לא מביאים לה שקית מלאת צואה, אלא צוחקים על כמה היא פוצית בוויס אובר שהם מקליטים אחר כך. לא חייבים לצפות בהם – תפסו מצלמת וידאו, מיקרופון, וצאו לארה”ב – המדינה מלאה בשמרנים, בורים וגזענים – והם לא מסתירים את זה (בהזדמנות אספר על “בני” שפגשתי בדיסניוורלד ועל טענתיו למה דלוור צריכה להיות הבירה ולא וושינגטון. כל האנשים האלה לא מסתירים את מי שהם באמת ורק מחכים למצלמה. כשבוראט בפריים, הגועל מהגזענות פשוט נמהל בקומדיה ובסלפסטיק.

ראיתם גם את הסרט? ספרו ליאיר רוה.

אמריקה

[Reading, PA]

אני לא חושב שבכל החיים שלי במצטבר עשיתי קניות כמו אתמול. התור לקופה ב-10 לפנות בוקר בחנות העודפים של טימברלנד השתרך ממש עד 3 צעדים מהיציאה לחנות. בגדים ונעליים בהנחות של עד 70 אחוז (ובאמת עד 70 אחוז, ואפילו עם כפל מבצעים וקופונים נוספים, מה שהוריד יותר את המחירים) נחטפו מהמדפים – וגם ב-40 הדקות בהם המתנו המשכנו למדוד חולצות ומעילים.

הדבר הטוב ששמתי לב אליו ביומיים האחרונים, הוא שעם כל הדברים הרעים שיש לי להגיד על האומה הזאת – כמו העובדה שהג’י פי אס ששכרנו הוא מכשיר מוטורולה עם מסך שחור-לבן, שצריך כל פעם להתקשר, להגיד את הכתובת והם מטעינים אותה למכשיר, או הפרסומות האמת מטופשות שמשדרים בקולנוע לפני שעת ההקרנה של הסרט (שימו לב בעלי אולמות בארץ – לפני הסרט) שנראות יותר מצחיקות מכל פארודיה שאי פעם תראו – עדיין לא ראיתי בן אדם אחד שמעיז לנעול קרוקס. אולי עוד יש תקווה.

בימים ההם – ואין פרק בישראל

[Reading, PA]

אל על ו-Hot מציעות “בכורה בין-יבשתית”, כך על פי דברי הפרוספקט במטוס, למיני סדרה “מישהו לרוץ איתו”, המובססת על הספר של דויד גרוסמן.

יפה מצידם. כבר עכשיו יכולים הטסים בחברה לצפות בפרקי הסדרה שישודרו ב-Hot רק בחודש ינואר. הכל נשמע ממש נחמד, ואולי סוף סוף יגיע מלך לישראל, אך אי אפשר לשדר את ארבעת הפרקים ברצף, או אפילו שניים, שניים במקביל, וזאת מכיוון שיש דברים חשובים יותר לשדר בטיסות כמו גיא פינס או מירי נבו יושבים באולפן ומדברים על משהו, פרסומות לדירות שישה מיליון דולר של פיליפ סטארק, אילוסטרציות של הכותל המערבי, וסרטון אנימציה שמלמד איך לחגור חגורה.

ב-Hot ואל על החליטו לפצל את השידור, לכן שני הפרקים הראשונים ישודרו בטיסות היוצאות מישראל ושני הפרקים האחרונים ישודרו בטיסות חזרה לישראל. די נוח לצפות בסדרה ככה, אם חושבים על זה. אפילו שומר על מידה של מתח, למי שלא קרא את הספר. טוב, חוץ מהקהל הזניח הזה של אנשים שלא גרים בישראל ורק טסים אליה. אבל זה בסדר, בצד האנגלי של הפרוספקט פשוט כתבו “outgoing flights” ו-“incoming flights”. בלי לציין את המדינה. במסגרת עידוד התיירות יהיה מצחיק לראות את התיירים רואים תוכניות מהסוף.

סיינפלד – הסצינה שלא שודרה

בלעדי למערכת המרתף – דיאלוג שמעולם לא צולם לסיינפלד:

Kramer: Jerry! I had a hackler in my show.
Jerry: a heckler?
K: a heckler. started talking in the middle of my act.
J: I can’t believe it!
K: not only he was a hackler, he was a nigger!
J: a nigger?
K: a nigger, Jerry, a nigger.
J: so he was a nigger heckler
K: Yup. a nigger heckler
J: So, he was a ‘Nigckler’?
K: That’s right Jerry, A ‘Nigckler’!
George: I wonder if he could get me Nicks tickets.
J: do you think he’s a Nicker Nigkler?
G: why should’t he be a Nicker Nigkler?
J: I don’t know, maybe he’s into some other team. Maybe he’s a Heater Nigkler, or a Jazzer Nigkler. I think it’s unlikely, but he may even be a Celticker Nigkler.
G: Well, it’s a good thing I like basketball. Imagine if your Nigkler was a golfer – we would only have one option.‎

בהשתתפות גילעד נס. סאטירה, כן? על זה. לא רוצה שיפסיקו להזמין אותי ל-Laugh Factory

זה לא פוסט

הכי קל יהיה לקחת את הראיון שערכה מירב עם נאור ציון, ואת הפרק הראשון של “החברים של” (קיצור שמות של תוכניות גורם לי לחוש כאילו אני חלק מברנז’ת הטלוויזיה) ולתת דוגמאות מפורטות שמסבירות למה הוא כן מנסה לחקות את סיינפלד, ולמה לא יוצא לו. יט”ב בטור בידיעות לא התלהב מהסדרה. סמדר, שיושבת בחדר הסמוך אלי, דווקא כן צחקה וטוענת שסיטקומים גם ככה נראים די גנריים ודומים.

אני חושב שהדרך הטובה ביותר להתחייס לסדרה (פרט להעברת ערוץ בשניה השישית לפרק הראשון – כשציון לא מתאפק ועושה מבטא רוסי) היא בראי האומנות. בסוף שנות ה-20 של המאה הקודמת, רנה מגריט צייר מקטרת, וכתב בתחתית הציור – Ceci n’est pas une pipe (זוהי איננה מקטרת). אף אחד לא חושב שזה הופך אותו לפחות מוכשר. להפך – ה-“trahison des images” הוא אחד מהציורים המפורסמים יותר של האמן.

כך גם נאור ציון – מקדים את זמנו, או כפי שאמר לו אחד ההחברים בפרק הראשון – “נו, ואתה כבר 10 שנים עושה פינוקיו”.