הבלוג של אהוד קינן

[Reading, PA]

אין ספק ש”בוראט” הוא פשוט סרט מצחיק. במיוחד מצחיקות השורות שלו בעברית-כאילו-קזחית, ומצחיק מזה להיות אחד מתוך החמישה היחידים באולם שמבין את השורות בעברית ויודע מה המשמעות האמיתית של “תעשה, תעשה חביתה”, או למה בוראט מתכוון כשהוא רץ ערום בלובי של מלון עם אגרוף מגומי וצועק “כוס אחותך הצולעת”.

בוראט כמובן איננו קזחי, אבל גרם לכל האנשים שהוא מראיין לחשבו שהוא כזה, ולכן הם תובעים אותו. הדמות הגזענית, אך חביבה שהוא פיתח גורמת למרואיינים להיפתח ולדבר איתו בחופשיות, אך יותר מזה - היא פשוט שם בשביל להצחיק את הקהל (מה שעובד מצויין, חוץ מכמה קטעי קישור הזויים). כל במאי תיעודי אמריקני אחר שהיה הולך לשוכר מכוניות ושואל אותו באיזה מהירות מינימלית צריך לסוע בשביל לדרוס בן אדם, או מנהל חנות נשק איזה אקדח הכי טוב להתגונן בפני יהודים, היה מקבל את אותן תשובות רציניות באופן מזעזע. כשבוראט עושה את זה, זה פשוט הרבה יותר מצחיק.

צפו בסרטים של מייקל מור, שמקבל רובה חינם כשהוא פותח חשבון בנק, או בפרק אחד של “בולשיט” של פן וטלר, ותראו גם שם מורה לנימוסים והליכות. אצל פן וטלר הם פשוט לא מביאים לה שקית מלאת צואה, אלא צוחקים על כמה היא פוצית בוויס אובר שהם מקליטים אחר כך. לא חייבים לצפות בהם - תפסו מצלמת וידאו, מיקרופון, וצאו לארה”ב - המדינה מלאה בשמרנים, בורים וגזענים - והם לא מסתירים את זה (בהזדמנות אספר על “בני” שפגשתי בדיסניוורלד ועל טענתיו למה דלוור צריכה להיות הבירה ולא וושינגטון. כל האנשים האלה לא מסתירים את מי שהם באמת ורק מחכים למצלמה. כשבוראט בפריים, הגועל מהגזענות פשוט נמהל בקומדיה ובסלפסטיק.

ראיתם גם את הסרט? ספרו ליאיר רוה.