ביקשו ממני לכתוב חמישה דברים. הכל אמת.
1. בגיל שנתיים בערך, וזהו זכרון הילדות הראשון שלי, הייתי מסובב את המוצץ כך שהמגרעת שמיועדת לאף הייתה למטה. למה? כי ככה רציתי. להיות נון קונפורמיסט. בגיל 17, יצאתי לאיזה אירוע מטעם התיכון שלי וקיבלתי תג עם השם. איך ענדתי אותו? נכון. הפוך. המסקנה היא ש-15 שנים לא יוציאו את האינפנטיל מהבן אדם.
2. כל בני המשפחה שלי מרכיבים משפקיים מגיל צעיר. אני התחלתי להרכיב משקפיים רק בגיל, 21 ורואה סביר גם בלעדיהם (אלא אם אני צריך ללכת לאנשהו, נניח) . אני גם סובל ממחלה גנטית תורשתית שלאף אחד מבני משפחתי אין. חשבתי שאני מאומץ עד שראיתי שאני דומה מאוד לאבא שלי. מיד אחר כך הבנתי שיש דבר כזה “מנתחים פלסטיים”.
3. אני שונא חלווה, חצילים, פלפלים, אשכוליות, חרדל ושרימפס. במסעדות אני פשוט אומר מילים כמו “אלגרי”, “נפיחות”, ו”איכילוב”, בשביל להיות בטוח שאף אחד מהמרכיבים הללו ימצא את דרכו לצלחת שלי (ובטח יש מסעדה או בית של רווקים בעולם בהם יש תבשיל המורכב מכולם). כשבני המשפחה (או “משפחה”, אם תרצו, בעקבות הסעיף הקודם) מבשלים, הם איכשהו מגיעים לצלחת ואני אפילו אוכל אותם בלי לדעת.
4. בגיל 9 ניגש ולחץ את ידי ראש עירית ניו יורק דאז דיוויד דינקינס (אחרי אד קוץ’, לפני ג’וליאני). הסתובבתי אל אמי ושאלתי (בתמימיות!) בעברית “מי זה הכושי הזה?”. זה היה בטיסה לניו יורק. עידוק פספס את הפוטאופ (כשאמצא את התמונה אסרוק מחדש ואעלה) כי הוא היה בשירותים.
5. בגיל 16 עבדתי בצומת עבור מפלגת צומת. ואני לא רוצה להרחיב על זה.
האנשים שאני בוחר הם ניב ליליאן, דן פרידמן, אורן הוברמן (תפתח כבר בלוג, בנאדם), עידו רוזנטל (אותו כנ”ל), ומרת פופיק – יאללה, תביאו בעובדות. בלי קשר אני ממליץ לכל הבלוגוספרה לשחק במשחק שהגיתי פעם עם חברים “10 דברים שלא ידעתי על עצמי והחברים שלי כתבו עלי“
3 תגובות עד כה ↓
1 Doberman // 13 Feb, 2007 בשעה 6:07
לפני כמה שנים אכלתי במסעדה בקווינס, ובשולחן צמוד אליי ישב אד קוץ’ ו”אישתו” (או מי שזו לא תהיה…), וקצת דיברנו. בחור נחמד. לחץ לי את היד בחום ואמר שהיה לו מאוד כיף לדבר על המזרח התיכון. כולם מחאו לו כפיים, ובעל המסעדה סירב לקבל תשלום ממנו על האוכל (אבל הוא שילם).
ונעבור לסלבריטאים אמיתיים: לאורן הוברמן היה עד לפני שנתיים בלוג סיפורים מאוד איכותיים וחביבים - יומו של הטנטיקל. לצערי האידיוט סגר אותו מחוסר זמן, כי רונן שמיר העביד אותו בפרך. אבל אולי עכשיו יתפנה לו קצת זמן (אם הוא לא ייקח את המודל הגלוברמני לעריכת מדור).
נדמה לי שגם לרוזנטל היה פעם בלוג שהוא פתח.
2 N // 16 Feb, 2007 בשעה 1:41
Don’t forget who had to run to some back office in City Hall to track down that photo and have it signed…
(:
3 המרתף » פוסטים » האוף-ליינר // 25 Mar, 2007 בשעה 1:54
[...] עוד חייב לי חמישה דברים, [...]
השארת תגובה