שיחה עם הנוסע בזמן

שיחת מסנג’ר עם תומר ליכטש:

me: פן וטלר חזרו בעונה חמישית של בולשיט

….

Tomer: ראית את הסרט פן וטלר מתים

me: לא Tomer: תראה!

me: שמעתי עליו

יש’ך עותק?

Tomer: nope

ראיתי אותו מזמן, בכבלים.

אם יש לך מכונת זמן וחיבור ל”תבל” תוכל למצוא את זה בקלות

me: איפה בדיוק אני אשיג משהו מופרך כמו חיבור לתבל?

Tomer: אני מכיר מישהו שמכיר מישהו

אחלה פוסט, רק תיכנס ותוסיף תיקון

במסגרת עבודתי אני מדבר במשך היום עם יחצ”נים, דוברים ובעלי תפקידים אחרים שהוטל עליהם להתמודד עם התקשורת. רובם מכירים את נוהלי העבודה שלנו (חלקם גם עיתונאים לשעבר) ויודעים בדיוק מה קורה מאחורי הקלעים.

אני עושה את העבודה שלי, הם עושים את העבודה שלהם, שזה לייצג את החברה ולנסות להוציא אותה הכי טוב בתקשורת (ורובם עושםי זאת בעקשנות ראויה), ולפעמים השיחות שלנו נותנות תחושה של דה-ז’ה-וו – ליקטתי משפטים אופיניים שאני שומע בטלפון ומשותפים כמעט לכולם.

בשביל שלא יאשימו אותי (ביושבי כחלק מהתשקורת העויינת) בחוסר איזון, אני מוכן לפרסם פוסט אורח של דובר או יחצ”ן שילקט את המשפטים והתירוצים שאנחנו, העיתונאים אוהבים להגיד (“נפרסם את זה בהתאם לשיקול מערכתי” וכדומה), תחת מספר תנאים:

1. הפוסט צריך להיות חתום בשם מלא (לא אכפת לי שזה יהיה פוסט משותף של מספר כותבים)

2. כמו פה, לשמור על כללי האוף רקורד, לא ללכלך ספציפית על עיתונאי מסויים, ולכתוב רק ציטוטים גנריים.

3. הפוסט צריך להיות טוב, ויתפרסם, איך לא, בהתאם לשיקולים המערכתיים של הבלוג.

משפטים קבועים

המשפטים נוסחו בלשון זכר ונקבה באופן אקראי לשם הנוחות, אבל מתייחסים לכל המינים. הערות בסוגריים הן שלי.

“קראתי עכשיו את הידיעה שלך עלינו. כתבה מצויינת ואהבתי מאוד, רק תיכנס ותוסיף ש(משהו לא רלוונטי)….”

“למה אתה אומר שמה ששלחתי ‘לא מעניין את הקוראים’? הראתי את זה לאנשים וזה מאוד עניין אותם”

“אז אולי תגיד לי מה כן מעניין אתכם, שאני אדע מה לשלוח וכן יתפרסם”

“אבל (שם של מתחרה) כתב על זה, וב(שם של מתחרה אחר) נתנו לזה עמוד שלם שלשום”

“אם היה לך את זה בלעדי, אני חושבת שכן הית מפרסם את זה”

“אם כבר התקשרת אלי לשאול, אתה הראשון שמקבל את זה, אבל זה יוצא לכולם עוד שתי דקות”

“אני שולח לך הודעה לעיתונות, תוכל לעשות קופי פייסט זריז ולעלות לפני כולם”

“נכון שזה סיפור שפורסם כבר לפני שבוע, אבל זה עדיין לא פורסם אצלך ובגלל זה שלחתי”

“באיזה מדור זה יתפרסם?”

“?מתי זה יתפרסם”
“כמה זמן הכתבה נשארת באתר?”

“אפשר להשאיר את הכתבה יותר זמן בעמוד הראשי?”

“אפשר להחזיר את הקישור לכתבה להומפייג’? יש כאלה שפפספסו את זה”

” ? למה אתה תמיד כותב עלינו דברים רעים”

“למה כשיש משהו מעניין כמו (משהו לא מעניין בכלל) שאנחנו שולחים לך, אתה לא מפרסם?”

“למה על המתחרים אתה לא כותב?”

“אני מיד מעבירה לך תגובה, אבל מה עושים בחברות האחרות?”

“אם תעזוב את הסיפור הזה, אני מעביר לך משהו בלעדי על שירות חדש (ומשעמם ומיושן שקיים אצל המתחרים כבר שנתיים ובעולם כבר ארבע שנים) שאנחנו משיקים מחר”

“זה שירות שמושק לראשונה בעולם”, “זה שירות שמושק לראשונה בארץ”, “רק חברה אחת בארץ עשתה את זה לפנינו ולא הצליחה”

“הגולש שפנה אליך שכח לספר לך שהוא שיקר לנו”

“המנהל כל היום בישיבות, אין מי שיאשר לי את התגובה, אבל אני יכולה להגיד לך אוף רקורד שאין פה סיפור”

“אני נותן לך לדבר עם הסמנכ”ל חופשי, אבל את התגובה תקבל רק ממני”

“יכול להיות שזה לא מעניין כי שלחנו קומוניקט ולא הזמנו אותך לארוחת בוקר?”

“מה שאתה אומר לי עכשיו, זה בדיוק מה שאמרתי ללקוח שלי, אבל הם מתעקשים, אז אין ל תגובה טובה יותר”

ללא תמונה

לפני מספר שבועות נפגשתי לקפה (אמיתי) עם חברי צביקה בשור (האמיתי). השיחה גלשה כמובן לענייני עבודה (טוב, לא בדיוק גלשה, לשם כך נפגשנו), ושוחחנו במשך יותר משעתיים על קהילות ברשת, על מדיניות קשיחה של מפעילי הקהילות, על טרולים ויוזרים מעצבנים, ועל סנקציות שאפשר או אי אפשר להפעיל כנגד אותם משתמשים.

הבוקר צביקה שלח לי ולמספר חברים מייל עם קישור לפוסט בו מספר איך מחקו לו את הפרופיל והמשתמש בקפה דה-מרקר, הרשת העסקית של המגזין, בגלל ששם תמונה מעובדת שלו.

בתקנון האתר כותב העורך אדם שוב (כאשר ההדגשה והקו התחתי במקור):

לא נאפשר הטענת אייקונים, אנימציות, איורים ותמונות מופשטות בתמונת הפרופיל.

משתמשים שלא יפעלו כך יוסרו מהמערכת.

מחד גיסא, בכובעי כמנהל קהילות שחלק מתפקידו היה לקבוע את מדיניות התמונות, וגם בכובעי כמשתמש שרוצה לפגוש אנשים, אני יכול להבין את הסיבה שבגינה הוחל האיסור הזה. בוובשתיימאפס, כאשר האנונימיות מפסיקה לשחק תפקיד, זה הכל או כלום – תבוא ותזדהה, או תשתמש בצללית הדיפולטית שלנו.

האפליקציות של חיפוש אנשים והלובי בודקות מי העלה תמונה ומציגה את התמונה שלו בעמודים שונים בקפה. אוואטרים\תמונות של סלבים\לוגואים\ושלל שטויות ודברים מטופשים עד מגעילים אחרים שאנשים מעלים לתמונת הפרופיל שלהם (והאמינו לי שהעיבוד של צביקה נמצא קרוב קרוב בצד המתון), פשוט מטנפות.

כשאני צופה ברשתות חברתיות ואתרים קהילתיים שמנסים להיתפס ככלי רציני להיכרות, ובהם לא נעשית מודרציה – אני חייב לומר שאני מתאכזב ומוצא את עצמי, ואת הכאילו-שנינות שרציתי לכתוב בפרופיל שלי, בחוץ.

מאידך גיסא, בדיוק באותם כובעים של יוזר ומנהל קהילות אני לא מבין את הסנקציה של מחיקה או סגירתו של יוזר. ענישה כזו צריכה להישמר למקרים חמורים במיוחד של הפרות תנאי שימוש – פרסום חומר פוגעני, ספאם, הטרדה של משתמשים אחרים, הצפות מוגזמות לצורכי קידום עצמי, פרסום עקבי של חומרים המפרים זכויות יוצרים, ועוד רעות וחולות אחרות שאי אפשר להילחם בהן בדרך אחרת

ישנם פתרונות אחרים לאנשים שמעלים תמונה בעייתית, או תמונה שלא תואמת את תנאי השימוש. ההקל ביותר, הוא מחיקת התמונה – פתרון שלפעמים עשוי לבזבז את הזמן של עורכי תוכן הגולשים. פתרון יצירתי אחר הוא סימון התמונה בבסיס הנתונים בדגל שיעיד שהיא לא פוגענית או מפרה זכויות יוצרים, אך לא מתאימה להצגה בלובי ובדפי החיפוש – כי היא נראית כמו פרח יותר מאשר בן אדם. אפשר גם להציע למשתמשים כלים לעיבוד התמונה שלהם שיאפשרו להם להציג תמונה מעובדת, אבל עדיין אמיתית, ובאמת שלא חסרות אפשרויות שעדיין רחוקות ממחיקה כללית של היוזר.