חוק הסינון לא יעצור ולו בדל ציץ

 

בסוף פברואר דיווחתי על החוק שעבר בקריאה טרומית, לפיו יחוייבו ספקיות האינטרנט לחסום אתרי מין, אלימות והימורים, בפני קטינים. החסימה, על פי חוק, תחול על כל הגולשים בישראל, חוץ ממי שהזדהה באמצעים ביומטריים בפני ספקיות האינטרנט. בעוד פחות משבועיים החוק יובא להצבעה בוועדת הכלכלה.

חיכיתי קצת מהרגע שהידיעה הגיעה אלי ועד פרסום האייטם, כי רציתי לצרף את רשימת הח”כים שהצביעו בעד. כדאי לשים לב לשמות הללו, גם אם מדובר רק באקט הצהרתי של תמיכה כללית בדבר החוק, וגם אם החוק יעבור תיקונים ושינויים עד הקריאה האחרונה.

הנזק של החוק גדול מהתועלת שלו שהיא אפסית. החוק בעייתי ביסודו, לא יישים טכנולוגית, ובסך הכל די מצנזר את הרשת ופוגע בחופש הביטוי ובחופש המידע, בהיעדר הגדרה מהם אתרים העוסקים במין אלימות והימורים (והחוק יהיה חמור יותר אם ינסו להגדיר ולתחום את הדברים הללו – פשוט אי אפשר).

תוכלו לקרוא עוד על התגלגלות החוק ועל הבעתיות שלו אצל גל מור, ובפוסטים אליהם הוא קישר, וכן למצוא את רשימת הח”כים התומכים ולשלוח אליהם מייל. מנסיון עבר אני יכול להעיד שהם קוראים את המיילים ואפילו מתייחסים אליהם לפעמים – רק צריך לדבר אל ההגיון ולעצור את החוק הרע הזה.

אני ממליץ גם לצפות בגדי שמשון מדבר על החוק בתוכנית כל בוקר. נכון שהדיון שהתקיים שם לא היה הוגן, כי חנה בית הלחמי שישבה מול גדי פשוט דיברה על נושא אחר ולא רלוונטי, (למה פורנו זה רע), אבל גדי הצליח להעביר את המסר בצורה די ברורה, או כמו שהוא אמר “אי אפשר לחסום… ולו בדל ציץ”.

אין לאהוב את החיים אלא לראותם בלבד

הדיילים הנמרצים של קוקה קולה צעקו לעבר היוצאים מתחנת הרכבת “קוקה קולה, לאהוב את החיים, וחילקו בקבוק זכוכית ומדבקת לאהוב את החיים לכולם.לאהוב את הפותחן

החברה הוציאה עשרה מיליון שקל על הקמפיין, אבל התקמצנה על לקרר את הבקבוקים החינמיים שאומרים לרענן בתום יום עבודה ארוך חם, אבל גם אחרי שהשלמתי עם זה ביקשתי פותחן מהדיילים, אבל בגלל שחברת הפרסום וקוקה קולה לא הכינו אותם לתרחיש המסובך הזה, נאלץ הדייל לאלתר ואמר שאין לו פותחן כי “הבקבוקים נועדו, כעקרון, למזכרת”.

זכרתי, ואז אימצתי את הגישה החיובית לחיים, כפי שמבקש הקמפיין, ופתחתי את זה בעזרת דופן מתכת של ארון הכיבוי.

זכויות על מחשבות

הנה סוגיה משפטית שעלתה בראשי בעקבות התביעה של ונגד אורי גלר, על הפרת זכויות יוצרים.

נניח וחשבתי על צורה גיאומטרית פשוטה עד ציור אבסטקרטי מסובך. ונניח שאת אותה צורה ציירתי בטוש על גבי פתק , קיפלתי אותו ושמתי בכיס המכנס שלי ולא נתתי לאף אחד לראות אותו. ונניח, שאיש (לא משנה מי) עם כוחות על חושיים, עומד לידי, ומצייר בדיוק את אותה צורה בדיוק מילימטרי, לאחר שקרא אותו ממחשבותי. ונניח שהוא מרוויח כסף מזה שהוא מצייר ציור שאני חשבתי עליו וציירתי קודם. אני יכול לתבוע על הפרת זכויות יוצרים?

כמה קל להתחיל את פרק ב’?

בפרסומת לשירות VOD של הוט נראית אישה משוטטת ברחוב ובוחנת גברברים לצלילי השיר Raining Men, מגיעה לחדר גדול בו גבר יושב בצידו השני של שולחן ישיבות גדול, במבט מאוכזב (ואם לא היה ברור לנו שמדובר בגירושין כשהיא זורקת לעברו טבעת, דאגו לכתוב בגדול את המילה DIVORCE על המסמך שהיא חותמת עליו – בהחלט מעריכים אותי כצופה נבון שייאמץ שירותים טכנולוגיים חדשים).

בכל מקרה, המסר של הפרסומת היא כמה קל לסיים את פרק א’ כשפרק ב’ ממתין מעבר לפינה או מה. תיכף אגיע לעניין של הקלות, אבל אני חושב, לפני הכל, שזו טעות מצד הוט להמשיל משהו מהשירותים שלהם לחתונה או גירושין (ובמיוחד גירושין קלים), כי מדובר בהרמה הכי קלה להחנתה, מאז שאולמרט ניסה להסביר לפרץ לקיחת אחריות – מהי. זאת בהתחשב בערימת התלונות של לקוחות הוט על קשיי התנתקות משירותי החברה (או יס, או חברות הסלולר והאינטרנט לצורך העניין, הם לא לבד פה).

אני כותב מחוויה אישית, אבל אני חושב שיהיה יותר מצופה אחד שיסכים איתי – הממשק של הוט (לרבות ה-VOD שלהם) עדיין סובל מבאגים ומאיטיות ברמה שממש מפריעה לחווית הצפיה (אם בעיניכם הופעה ספונטנית של תזכורת מעבר לתוכנית שודרה לפני שש שעות יכולה להיחשב כ”הפרעה”). אי לכך, “כמה קל” הוא ביטוי שלא הייתי ממהר להצמיד לשירות. כלומר הייתי ממהר – אך באותה מהירות שלוקח לי להעלות על המסך את לוח השידורים כדי לדעת איזו תוכנית יש עוד שעה, או סתם להעביר ערוץ.

בכורה טלוויזיונית

לפני כשבוע וחצי הגיע כתב ערוץ 1 גיא אסל, עם צוות טכני של ארבעה אנשים ל-ynet, ודיבר איתי קצת על הקשר בין טלוויזיה באינטרנט ועל מה מאפיין את הצופים של כל מדיום. דיברנו גם על הורדות, על סטרימרים, על צפיה בתכני גולשים ובתוכניות מלאות באינטרנט ועל הרשת כמודל הפצה שיתחרה בכבלים ובלווין. סה”כ הצבת המצלמות, התאורה והציוד הטכני, ובניית הפריים ארכו כ-20 דקות, ועוד רבע שעה של שיחה.
channel 1 crew about to roll camera
בטלוויזיה כמו בטלוויזיה, נבחר סינק בן כארבע שניות בלבד, שמהווה את ההופעה הראשונה שלי בטלוויזיה (אלא אם מחשיבים את הראש המבצבץ שלי לעשירית השניה בקהל של קונאן אוברייאן), שם אני מדבר על פרסומות תלויות תוכן שמוצגות ליד קטעי וידאו שהעלו הגולשים. או פרסומות למזון לבעלי חיים ליד סרט על חתולים ליתר דיוק.

את כל היומן (מ-11.5) אפשר לראות בתוכניות המוקלטות באתר רשות השידור (לינק ישיר שאני מקווה שלא ימות – כאן). הכתבה מתחילה בדקה ה-49.54, (שלושת המעריצים הכבדים יכולים לקפוץ ל-56:57, אבל היזהרו לא למצמץ) .