הנה סוגיה משפטית שעלתה בראשי בעקבות התביעה של ונגד אורי גלר, על הפרת זכויות יוצרים.
נניח וחשבתי על צורה גיאומטרית פשוטה עד ציור אבסטקרטי מסובך. ונניח שאת אותה צורה ציירתי בטוש על גבי פתק , קיפלתי אותו ושמתי בכיס המכנס שלי ולא נתתי לאף אחד לראות אותו. ונניח, שאיש (לא משנה מי) עם כוחות על חושיים, עומד לידי, ומצייר בדיוק את אותה צורה בדיוק מילימטרי, לאחר שקרא אותו ממחשבותי. ונניח שהוא מרוויח כסף מזה שהוא מצייר ציור שאני חשבתי עליו וציירתי קודם. אני יכול לתבוע על הפרת זכויות יוצרים?
3 תגובות עד כה ↓
1
דוברמן
// 12/05/2007 בשעה 13:50
זו שאלה מעניינת מן הבחינה הטכנית, ויכול מאן דהוא לטעון, שברגע שהסכמת להשתתף בתרגיל וציירת את אותה הצורה על פי דרישתו – ויתרת על זכויותיך. יתרה מזאת, כיוון שהסכמת לעלות ולסייע לו (=לעבוד בשבילו, בתמורה להנאה ואולי לפרסום בטלוויזיה), חלים ביניכם יחסי עובד-מעביד, וכל תוצרת שאתה מפיק שייכת לו ובלאו הכי נוצרה על פי הוראותיו.
אבל אני מעריך שאם סכום התביעה יהיה גדול מספיק, יהונתן ישמח לנעוץ את השיניים שלו בסוגיה ולתבוע.
2
אהוד
// 12/05/2007 בשעה 18:08
אני דווקא גוזר את יחסי העבודה בצורה אחרת. מכיוון שאני בעל השמחה, או משתתף בקהל ששילם כסף עבור צפיה במופע, נובעים יחסי עובד מעביד הפוכים – כלומר הוא עובד עבורי בלבדר אותי.
3
דוברמן
// 12/05/2007 בשעה 21:55
דווקא לדידי נראה, שאם הוא “בעל העסק” – כלומר מופיע ועושה אירועים, ואילו אתה שילמת כסף כדי להופיע – אז אתה הלקוח שלו, ולא הבוס שלו.
מאידך גיסא הוא יטען שברגע שעליך לסייע לו במשימה, הפכת הלכה למעשה מלקוח גרידא ללקוח שגם מסייע, קרי: עובד.
בכל מקרה, את ההגדרה המדוייקת יצטרך בית המשפט לקבוע.
השארת תגובה