העתקות בחצי שקל, למען החינוך

לפני שנים ספורות נבחן ד’ (השם המלא שמור במערכת המרתף, בפתק בכיס של הג’ינס שלי) במבחן הבגרות בהסטוריה. אחד התלמידים לכיתתו שאל את המשגיחה בהלצה, אם היא מרשה להעתיק. “כן, אבל תעשו את זה בשקט, שלא יתפסו אתכם”, היא ענתה ברצינות.

התלמידים הביטו עליה ואחד על השני בתמיהה, אבל בזמן קצר שנותר לבזבז החלו בשיתוף ידע על כל הנושאים שנבחנו בהם, והשתדלו איש להקפיד על ניסוחיו ועל טעיותיו, שחלילה לא תיפסל כל הכיתה. כ-40 דקות לפני תום הזמן החוקי הרגיש ד’ שמיצה את ידיעותיו, זכרונו ויכולת הניתוח שלו לאירועים ההסטוריים, ביקש לקום וללכת הביתה. המשגיחה אז נזפה בו שעליו להישאר ולעזור לחבריו, יען כי נחשב חרשן, והיא האמינה שביכולתו לעזור.

ואף על פי כן, הוא יצא בציון הנושק לנכשל, ובחודן של נקודות בודדות עבר את המבחן, והצליח לקבל תעודת בגרות בישראל, וחותמת של הקרן הקיימת על תרומתו לנטיעת עץ בישראל.

נזכרתי בסיפור הזה (אמיתי לחלוטין) כשקיבלתי לפני כחודש הודעה לעיתונות מחברת יוניסרף על פיה ב-13.5, יום מבחן בגרות (בחברה טעו והתכוונו למבחני מגן) בהסטוריה, גילו עליה בחיפושים הקשורים לנושאי המבחן בהסטוריה .

לצד דברי הפאר שנתנו לשירות וליעילות שלו, גינתה החברה בהודעה לעיתונות את התופעה כ”מדאיגה”. בהמשך צוטט מנהל השיווק בחברה, אריאל קדם:

“מטרת מנוע החיפוש 1212 היתה לאפשר נגישות למידע כל הזמן, אך כמו הרבה המצאות טובות נעשה במוצר שימוש לרעה וחבל לנו על כך. חשוב לנו לציין כי חברת יוניסרף אינה מעודדת את ההעתקות הללו. “

ההתחסדות וההתנצלות הזאת גרמה לי לאי נוחות. האחריות על מניעת העתקות מוטלת על מערכת החינוך שכפי שהדגמתי במקרה של ד’ לא תמיד בוחרות טוב את חברות כוח האדם שמעסיקות את העובדים הזמניים כמשגיחים, ואדם המספק פתרון טכנולוגי אחד מיני רבים (אפשר לגלוש לגוגל באינטרנט הסלולרי, בלי לשלם חצי שקל להודעה, וגם שם לחפש תשובות לשאלות במבחנים) לא צרך להתנצל.

כך או כך, ההתנצלות גם לא נשמעה לי כנה: ההודעה נשלחה במטרה ברורה לעשות יחסי ציבור ופרסום לשירות על גב של תופעה שקיימת או שלא קיימת – החברה לא העבירה נתונים ממשים על החיפוש, וחלילה לי מלעודד העתקות, אך יש דרכים יעילות, דיסקרטיות ואלגנטיות יותר להעתיק במבחן כזה, ולקבל תוצאות טובות יותר מוויקיפדיה (שגם ראשיה לא חושבים שהיא צריכה לשמש כמקור לימודי יחיד)

חלף כחודש, וידידי עמוס גילה כי נמר הפך חברבורותיו, ומ”אינה מעודדת העתקות”, עברה החברה להמלצה על שימוש בשירות שלה כפתרון לחוסר ידע בהעתקות, גם במודעה בעיתון בה נכתב שאין צורך לשנן בעל פה, וגם בסרטון פרסומת (אין לי לינק ישיר אליו, נכון לכתיבת הפוסט הוא מתפרסם באייטם באתר גל”צ).

הפרובוקציה שירתה את מטרתה, והביאה לאייטם בגל”צ (שלצערי לא שמעתי). אני ניסיתי להבין מדוברת החברה, כיצד השתנתה עמדתה בצורה כזו קיצונית. ניצול הטכנולוגיה, כך הבנתי מהתגובה, כבר לא נעשה לרעה, אלא להפך – הוא בא כדי לשנות מבפנים את מערכת החינוך הקלוקלת המכריחה את התלמידים לשנן חומרים.

מתוך התגובה

חברת יוניסרף קיבלה על עצמה הובלת קמפיין שערורייתי שכזה, מכיוון שמאחוריו עומדת אידיאולוגיה עמוקה יותר מאשר “עידוד העתקות” – לבכירים בחברת יוניסרף יש קשר קרוב לתחום לקויות הלמידה, והידיעה כי בעידן הזה שבו כל תלמיד שלישי מאובחן כבעל לקות למידה כזו או אחרת, הניעה אותם לנסות ולשנות את שיטת הלימוד הקיימת של שינון המקשה על לקויי למידה להצליח.

מכיוון ש1212 הינה חברה מסחרית, אין היא יכולה לצאת בקמפיין כנגד משרד החינוך בצורה הישירה ועל כן היא עושה זאת דרך השטח, תוך אמונה שאם בעיית ההעתקות תצוף על פני השטח, לא יוכל יותר משרד החינוך להתחמק מקיומה של בעיה זו וינסה לשנות את שיטתו לכיוון נכון יותר מאשר שינון ו”הקאה” של אינפורמציה.

לומר כי יוניסרף מעודדת העתקות פירושו להתייחס לדרך ולא לתוצאה, ועל כן מנכ”ל יוניסרף אמר כי אין החברה מעודדת העתקות. עם זאת בכל פרסומיה מביעה החברה את הפרדוקס הנובע מכך שבעידן של חיפוש מידע שבו קל מאד להשיג את הפרטים האזוטריים ביותר נדרשים התלמידים לשינונם במקום להבין את הרעיונות העומדים מאחוריהם ובמקום לחתור לעבר הבנת תהליכים והשלכות.

עלות כל הודעה ל-1212 היא 49 אגורות, מה שאומר שאת קמפיין השטח הזה, יממנו התלמידים מכיסם. בהתחשב בכך שהתוצאות הראשונות תמיד יהיו מוויקיפדיה ומאתר סיכומים, התשובות בכל המבחנים יהיו זהות (ולא תמיד נכונות), מה שיביא לפסילת המבחנים. אחר כך משרד החינוך יוכל להקשיח את ההשגחות על תלמידים, או להיכנע ולשנות שיטת השינון, זה לא ממש משנה. התוצאה בטווח הקצר היא שהמסר הישיר של הפרסומת שאומר שלא צריך ללמוד ואפשר לסמוך על השירות הזה – פשוט מטעה.


ואם כבר בענייני חינוך, הרשו לי להיות ניטפיקר ולהצביע על טעות מעצבנת במודעה. הביטוי “עד שלא תנסו, לא תבינו” הוא שגוי מבחינה לוגית, לפחות במשמעות אליה מכוונים בפרסומת. הביטוי הנכון צריך להיות “כל עוד לא תנסו, לא תבינו”, או “עד שתנסו, לא תבינו”, בניסוחו הנוכחי, הוא מקבל משמעות הפוכה. אם אתם לא מאמינים לי, חפשו ב-1212.

חבל שבאת

הפתיחה של “טוב שבאת”, הגירסה המגויירת של Thank God You’re Here הייתה די צולעת, ולא ממש מצחיקה. מדובר בתוכנית אילתורים (אוסטרלית במקור) בה ארבעה שחקנים אורחים נכנסים לסצינה שאין להם מושג מהי והם צריכים לאלתר את החלק שלהם.

בגירסה האמריקנית נוהגים גם בתרגילי חימום המצולמים מראש ללא קהל, ואלה לא היו בגירסה הישראלית וחבל, כי מרגישים את  זה. המשתתפים בתוכנית הראשונה די גמגמו, ולא ממש הצליחו להיכנס לסצינה כמו שצריך. וזה כלום לעומת המצב של האורחים שבכלל היו מנותקים.