מחנהמילה* הראשון

טל גלילי מנסה להרים את Wordcamp בישראל, בעקבות קריאתו של צפריר שבאה בעקבות קריאתו של מאט מולנווג, מי שהביא לנו את וורדפרס במקור.

בארה”ב, המפגש מתקיים במשך יומיים, כאשר ביום אחד הפעילות מתרכזת במשתמשי וורדפרס (לאו דווקא באנשים טכניים), ובאיך להפוך לבלוגר טוב יותר (המסקנה שלי, אגב, היא שפשוט צריך לכתוב, מה שלא יוצא לי מספיק לאחרונה), והיום השני הוא מקצועי יותר, ומתמקד בפיתוחים עתידיים ובעתיד של וורדפרס.

כנופיית וורדפרס הישראלית כוללת לא מעט מפתחים, ומתרגמים טכניים של המערכת עצמה, של ערכות עיצוב, ושל פלאגאינים – אנשים מוכשרים, שתורמים לתרבות הבלוגינג בעברית, ואציין גם כי חלקם חברים טובים שלי.

יש חשיבות לכנס מקצועי כזה. מטרה אחת חשובה בעיני היא לקדם הרבה דברים שלא עובדים עליהם כי הם הולכים לאיבוד בדיונים במיילים ובשרשורים שאנשים נוטשים באמצע, או לחלופין ממשיכים עד אין קץ (מחלה מקצועית גם של חברות וארגונים מסודרים יותר. כשנפגשים פנים מול פנים – זה גורם לדברים לזוז מהר יותר), או דברים שנעשית עליהם עבודה כפולה.

כבר הודעתי לטל שאתרום עוגיות שוקולד-צ’יפס מריר, ואראה מה אני יכול לתרום בצד של הפקה. מי שרוצה לקחת חלק בארגון מוזמן לפנות לטל דרך הבלוג, או רשימת התפוצה, וכמובן לפרסם בבלוג (בינתיים ראיתי פרסומים אצל עמרי, בוריס, רן ואצל שרית).

*שם זמני, מוזמנים להציע שמות משלכם בקבוצת הדיון או בתגובות אצל טל. אני חושב שבהחלט ראוי שנבחר לזה שם עברי.

כמה כסף עושים, באינטרנטס הזה?

אנדרו קין חושב שהאינטרנט פוגע באבני היסוד של התרבות. בראיון אצל סטיבן קולבר (אומר זאת שוב: התוכנית שלו גאונית), מנסה קין לשכנע אותו שאנשים שמפיצים תכנים של התוכנית ביוטיוב פוגעים גם בפרנסה שלו, ואז עולה בראיון עניין עדותו (או מתן הצהיר) של קולבר בתביעה של ויאקום (המשלמת את משכורתו) נגד יוטיוב, והדרך המשפטית המבריקה של קולבר להימנע מלהעיד נגד המעסיק שלו.

חוץ מהקורא אנדרו קין, שאסור לו לצפות בקטע embed, הקוראים האחרים מוזמנים לצפות בראיון.

הבלוג חזר. בקרוב עוברים

לא נעים לקום בבוקר ולגלות שהבלוג שלך מת. בשרת של Powweb בו אני מתאחסן זה קרה יותר מפעם אחת (ובפעם האחרונה אף האשימו אותי בעומס על השרתים שלהם, לא ברור למה), וכבר הייתי רגיל, אז לא ממש התייחסתי לזה וקיוויתי שהתקלה בבלוג שלי ושל עידוק תחלוף.

אחרי חיטוט באדמין של השרת גיליתי שלא סתם הבלוג מת, אלא שהדאטה בייס, אותה טבלה ששומרת על כל הפוסטים, התגובות, ההגדרות ובעצם כל מה שקשור לבלוג פשוט הלך לעזאזל. זה הפך מלא נעים למלחיץ. כמעט שנתיים של כתיבה פשוט נעלמו.

שמרתי איזהשהו גיבוי אצלי, אבל פעולת השחזור בשרתים הללו לא הכי פשוטה, ולא בקליק אחד כפי שהם מבטיחים. למעשה, עשרות אלפי המילים שכתבנו היו תלויות בימים האחרונים בחסדיהם של קבוצת תומכים מבנגלור.

אחרי שכנועים במיילים עקשניים נמצאו פתאום אאוט אוב דה כלום גם הגיבויים שלהם לדאטה בייס. קליק קטן – כל הטבלאות שם. הלחץ קצת ירד, אבל הבלוגים עוד לא חזרו לחיים. בינתיים התפרסמה הודעה חלטוריסטית ב-HTML.

.אחרי עוד כמה ימים, תסכולים, עבודה על תוך הלילה ומיילים מתחננים לעזרה, הבלוגים חזרו, עדיין איטיים להחריד, אבל נראה לי שבמלואם

יצרתי לפחות 4 גיבויים חדשים במקומות פיזיים שונים בארץ בשביל שזה לא יקר, הכוונה היא ליצור מראה של הבלוגים בשרת נוסף במהלך סוף השבוע, וכנראה לעבור אליו. עד אז אפשר לכתוב אצלנו תגובות, אבל אני לא מבטיח שהן תישמרנה.

תודה לחברי כנופיית וורדפרס הישראלית שעזרו (ולשרית – שאף הקפאתי לה את הדפדפן), ונתראה בשרת החדש (תודות כאן ליהונתן קלינגר שיארח אותנו).