רוצים שקעים

הלפטופ שלי התקלקל, כפי שקובע החוק, יומיים וחצי אחרי שפגה האחריות. אפשר להשתמש בו, אך בחיבור לחשמל בלבד. הסוללה פשוט לא נטענת. הלימודים, העבודה, והביקורים אצל ההורים המרותשים בווייפיי כחלק מהשירות במלון “הורים-קינן” מצדיקים סוף סוף את הקניה של הלפטופ הנוכחי וניצול יכולתיו הניידות, לעומת הקודם שלי ששימש אותי רק כתחליף לשולחני. על כן העצבים על הקלקול רק גדלים.

בכתבה שפרסמתי לפני כך וכך בעכבר העיר על בתי קפה אינטרנט, ובמסע בין 3-4 כאלה לצורכי הכתיבה, עברתי ב-4 בתי קפה כאלה. הקריאה שיצאתי בה בכתבה בעקבות הניסוי הייתה לספק יותר שקעים. גם לפטופ תקין שנמצא בטווח מחיר גבוה מספק רק שעתיים עד שלוש של עבודה, ובמיוחד זותה את הסוללה כשהווייפיי דלוק.
יצא לי לטוס אל על בתקופה הקצרה שהם נתנו את האינטרנט חינם. מעבר לעובדה שהוא היה איטי ושיחות הסקייפ התנתקו, החסרון הענקי שלו, שהופך את תשלום הכמה דולרים שהם רצו עליו במקור – לא השתלם. אם יש שקע רק במחלקות היוקרה, ואנשי מחלקת התיירים לא יכולים לנצל את זה ליותר משלוש שעות – אין סיבה לרכוש את זה. כשמצאתי איזה שקע, אחד מאנשי הצוות אמר שזה מסוכן כי יש הרצים שונים וביקש שאנתק את המחשב.

מאז ביליתי בכמה וכמה כנסים. בכולם היה חסר הדבר הבסיסי הזה של שקעים. באירוע אחד שהייתי בו, נאלצתי ללכת למקדונלדס מיד אחרי ולדווח משם, כי הווייפיי של המוסד בו האירוע התארח היה סגור. ואז הגעתי לאירוע של חברה גדולה בחו”ל. הוויפיי טס, והיו שקעים כאילו אין מחר. תענוג אמיתי.

אני לא זוכר של מי היה הרעיון בוורדקאמפ, והוא מוזמן לקחת את הקרדיט באופן דיסקרטי או פומבי אצלי ואוסיף את שמו, אבל תוך מספר דקות ארגנו שקעים ומפצלים ברחבי האודיטורים. מעבר לעובדה שמדובר במשהו בסיסי שאני מבין בדיעבד שהיה צריך, כמארגני כנס הרווחנו. מי שרצה להישאר אבל פחות התעניין מפאנל או הרצאה ספציפים, יכל לשקוע בעבודתו (או בפייסבוק שלו, כי, על מי אתם מנסים לעבוד), למשך דקות ארוכות, ולהוציא את הראש מהמחשב כהגיע משהו שהוא כן רוצה לשמוע, ולא לברוח הביתה עם סיומה של הסוללה.

אני חוזר וקורא לכל מי שמזמין קהל לאירוע ויש בו ווייפיי. שקעים, שקעים, שקעים ועוד שקעים.

כבר עדיף ללכת ברגל

ראיתי פרסומת היום בדרכי הביתה: “רוצה לזכות באוטו במתנה?”. בכל קונסטלציה אחרת התשובה שלי היא הייתה כן מהדהד. תמיד אפשר למצוא מה לעשות עם אוטו נוסף. ואז ראיתי את חלקה השני של המודעה, ומסתבר שצריך להאזין לתוכנית של דידי הררי.

פוסט מורטם – פאנל בוורדקאמפ

מספר שבועות, מאות מיליים וטלפונים, ו-3 סניפי אופיס דיפו שרוקנו מציוד של נשיאת תגיות אחרי ההכרזה על וורדקאמפ, קיימנו אתמול את הכנס. במייל שקיבלתי מחבר בפייסבוק הוא שאל למה הייתי בכנס על Word, והאם הסיכה (קליפי) הרצתה שם. זה הרושם שיצא מהתמונות שצולמו שם למי שלא מבין על מה העניין.

כך או כך, לפני הספקת הצהריים, ובאיחור של כשעה הנחתי פאנל על “להתקין וורדפרס ולשרוד”, או “וורדפרס זה לא רק לגיקים”, אם תרצו. בחרתי לשוחח עם חמישה אנשים שהתקינו וורדפרס בלי רקע או נסיון קודם, ושוחחנו על החוויות הקשות והקלות של התמודדות עם מערכת עצמאית, לעומת פתיחת בלוג בבלוגיה אחרת.

לא צפיתי בעצמי מבחוץ, אז קשה לי להצביע על הבעיות שהיו בהגשה ובתוכן (נאמר לי, למשל, שחרגתי ב-20 דקות מהזמן), ועם זאת ולמרות שלרגעים הוא איבד את המיקוד שלו, אני די מרוצה ממה שהיה שם ומהדיון שהתפתח, למרות שלא תכננתי אותו, ולא ידעתי שזה ממש הכיוון שהוא יתפתח בו. כך או כך, אשמח לשמוע פידבקים טובים ורעים כאן בתגובות, ומי שחושב שזה ראוי יותר באופן אישי – למייל שלי: ekenan@gmail.com

מפתרון אידאלי לקשיי התקנה שארכו חודשים

לטובת מי שלא היה אסקר את מה שקרה. אם הייתם, דלגו לכותרת הבלוד הבאה.

נשאתי דברי פתיחה על וורדפרס, ועל המשתתפים שאין להם נסיון בתכנות, המשכתי את הדיון לאוונגליזם של תומר ליכטש, שהכניס אותי לוורדפרס והוא גם ניסה להסביר למה חשוב לו להיות אוונגליסט, משם המשכנו ליאיר רוה, שסיפר על החזון שלו להקים אתר קולנוע שלם שיכלול סקירות וביקורות, ובלוג יהיה חלק ממנו, ועל כך שוורדפרס שם אותו בדרך לחזון, למרות הקשיים. את יאיר אני הבאתי לוורדפרס, ומכן טענתו של תומר (מוזילה) כהן שהפאנל היה עלי ולא על וורדפרס.

אחרינו דיברו ניב קלדרון, שסיפר על הנסיונות שלו עם הבלוגיות בישראל, לעומת וורדפרס, אורי אשי, שעוסק בעיצוב, ועיקר ההתמודדות שלו עם וורדפרס היה לעצב בשפה שהוא לא מכיר – כלומר להפוך מוקאפ שויצרים בפוטושופ, לכדי עמוד שמשלב PHP, HTML ו-CSS – שפות תכנות שמעצבים לא צריכים לעסוק בהם ביום יום.

מיטל שרון, שאחרי הכנס כתבה בתגובה בבלוג של רן יניב הרטשטיין, ובבלוג שלה, שוורדקאמפ היה פעולה שיווקית מבחינתה, סיפרה על החוויה שלה בהתקנה. די שונה מכל מה שהאחרים תיארו, אם לנסח בעדינות. לה זה לקח מספר שבועות עד מספר חודשים, ולא חמש דקות, כפי שאמור לקחת. היא חיכתה לעזרה הרבה זמן, דברים לא עבדו חלק, וכל דבר שהיא רצתה לעשות נעשה בחשש שמא כל מה שעבד עד עכשיו יתקלקל, והושקעה המון עבדה בעניין. עם זאת, היא עדיין משתמשת בוורדפרס, ואף הוסיפה בבלוג שלה אחרי הכנס את העובדה שרמת הכניסות עלתה.

לדיון הצטרף מהקהל יוסי תגורי, שטען שהכל צריך להיות ידידותי, ושלא בסדר שצריך PHP בשביל לפתוח בלוג. הוא סחף את הקהל בתשואות. בדיון התערבו גם טל גלילי ושרית עמר, שלא היו חלק מהפאנל ודיברנו על עניין התפישה.

“לדעת PHP”

אני אמרתי למיטל באופן אישי, ואני רוצה לחזור על זה שחשוב שהדברים שלה נאמרו, וטוב שהם נאמרו במסגרת הזאת, ולא במסגרת רטינה במקום שלא שומעים. המטרה של הפאנל שלי היה לשתף בחוויות ההתקנה, לא לשווק.

אני לא חושב שוורדפרס בהתקנה עצמית הוא פתרון קסם לכל מי שרוצה לכתוב בלוג. יש כותבים שלא רוצים להשקיע בכלל, אלא רק מקום לזרוק בו רעיונות והגיגים. לשם כך אפשר להשתמש בבלוגים של בלוגיות קיימות, ולא צריך לשלם על דומיין. יש מי שנהנה מהממשק של וורדפרס והוא חשוב לו – ולשם כך יש את wordpress.com ואת בלוגלי – הפועלת על עקרון דומה רק בעברית.wordpress בעיני מיועד למי שרוצה לכתוב בדומיין משלו, ורוצה שליטה מלאה על התוכן ועל מה שמסביב לתוכן. – ועל אף הבעיות, מדובר בפתרון האידאלי. גדי שמשון אמר לי בכנס: “זה לא הכי טוב, זה הכי טוב שיש”.

אפשר להתקין וורדפרס ב-5 דקות, בין אם קיימת אוריינטציה טכנולוגית מתקדמת, ובין אם קיימת אוריינטציה כלשהי וגישה לאנשים שמעניקים עזרה לא אחרי ארבעה חודשים, אלא מוקדם יותר. בהחלט לא חייבים לדעת PHP בשביל זה. בהקשר הזה, הוא כן מתאים ל”כולם”.

עם זאת, כן צריך סבלנות, ידע כלשהו, ורצון ללמוד, כשרוצים להרחיב את האפשרויות הללו. כאלה הם החיים. אף אחד, מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל לקלוע לצרכים המדוייקים שלנו כשהוא מתכנן מוצר, גמיש ופתוח ככל שיהיה. אפשר לראות את זה בכל מוצר הכי פשוט שאנחנו קונים ומתעצבנים שהוא טוב, אבל חבל שהוא ככה ולא אחרת.

זה נכון גם לכל מערכת של ניהול תוכן. ככותב, שעבר מספר מערכות כאלה, ואף הייתי שותף באיפיין של כמה, יש לי קפריזות שאף אחד לא יבין ונקודת מבט שאני בטוח שהיא הכי צודקת, ויש דברים שהייתי רוצה בדרך שלי. אם יש מאות עיצובים בוורדפרס, ואני לא אוהב אף אחד מהם, אני אצטרך ללמוד לעצב וללמוד לתרגם את העיצוב לקוד. אם לא מצאתי את הפיצ’ר שאני צריך בדיוק ברמת הפסיק של מה שהוא עושה לי, מתוך מאות פלגינים, אצטרך למצוא פתרון אחר.

אז מי הם כולם?
אז וורדפרס הוא כן רק לגיקים, ולא לכולם? בשביל להבין עם וורדפרס אכן מתאים לכולם, צריך להבין ולהגדיר מי הם “כולם”. לאבא שלי וורדפרס לא מתאים, אבל גם ישראבלוג, תפוז, או typepad לא מתאימים לו. אני לא מצליח לדמיין את אבא שלי יושב וכותב טקסטים, בוחר להם כותרת, מקטלג אותם, עוקב אחרי תגובות ומסנן ספאם ו”בלוג מוצלח בואי לשלי”, עונה לאנשים בתגובות, ושולח טראקבקים.

כל הדברים האלה לא דורשים לדעת PHP בכלל אבל דורשים מחוייבות. כבלוגרים, המחוייבות הזאת טבעית לנו, ולמי שבא מבחוץ או נתקל בבלוגינג פעם ראשונה בחייו, זה נראה כמו התעסקות. כך, המחוייבות שלנו כלפי וורדפרס גבוהה יותר, אבל רק משום שאנחנו דורשים יותר גמישות ויותר שליטה על התוכן, ומשום שאנחנו מוכנים להתפשר תמורת קלות הפעלה שדורשת רק “לחיצה על כפתור”.