חוק סינון האתרים (892) נדחה, ורוכך, ושונה ומה לא. בבסיסו הוא עדיין חוק המיועד לסנן אתרים, במקום שגולשים יסנו לעצמם את מה שהם רוצים, ומעניק סמכויות די נרחבות לשר התקשורת שהיום הוא אריאל אטיאס ומחר יכול להיות מישהו אחר שפשוט יקבל את הסמכויות הללו.
למשוואה מצטרף מסמך היתכנות טכנית שהכין אגף ההנדסה של משרד התקשורת לפני כשבועיים, ובו סקירה טכנית וכלכלית של אפשרויות לסינון של האינטרנט על ידי גולשים ועל ידי הספקיות. למי שהחוק מעניין אותו וחשוב לו (בין אם הוא תומך בו ובין אם לאו), אני ממליץ לקרוא את נוסח ההצעה האחרון, ואת מסמך ההיתכנות של משרד התקשורת (מצטער, יש רק PDF) במלואם. אני מקווה מאוד שהמחוקקים שאמורים לדון על זה מחר עשו את זה.
בכל מקרה, בצהריים אני אהיה בוועדת הכלכלה של הכנסת ואדווח.
3 תגובות עד כה ↓
1
דוברמן
// 03/02/2008 בשעה 23:44
בהצלחה!
Give them hell!
2
נמרוד
// 04/02/2008 בשעה 11:59
קודם כל רשימה יפה, אפשר להוסיף את הרשימה של יהונתן קלינגר מעבודה שחורה .
מה שעולה לדעתי משניכם: 1. הגבלת גלישה ברמת חברת הגלישה היא חדירה לפרטיות וסותרת את חירות האדם. 2. היא אינה אפשרית בצורה שבה לא תפגע בחופש הרשת והתכנים. 3. רגולציה של הרשת היא בעייתית בכל מקרה.
אי לכך:
1. יש למצוא פתרון ברמת המחשב האישי.
2. זו צריכה להיות תוכנה חופשית, שאינה עולה כסף אך מקושרת לשרת מתעדכן במימון המדינה.
3. יש מספר פרוייקטים פתוחים לגלישה בטוחה, אפשר לעברת ולפצל אחד מהם danguardian וכו’.
3
משה
// 27/02/2008 בשעה 15:24
כתבתי על זה בעבר.
מפחיד
http://www.inn.co.il/Blogs/Message.aspx/156
מאמר כזה יכול לשכנע גם חברי כנסת דתיים להתנגד לזה.
השארת תגובה