פודקאסט זה לחלשים (0)

פיילוט לפודקאסט שהקלטתי עם ארז רונן, מ”בלוג זה לחלשים“. מקווה שנמשיך מדי שבוע.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.


מוזיקה: “Wired But Disconnected” של duckett רשיון:CC-BY-NC

(להורדה למחשב)

הנה זמני הנושאים – למי שרוצה לדלג (מומלץ לדלג ממש לסוף, כדי לא לשמוע את השטויות שאנחנו אומרים):

00:00-00:48 – טרום פתיחה – מי אנחנו ומה הסיפור שלנו.
00:48-06:10 – דברי פתיחה – אהוד מתעצבן על GPS, ארז נכנס לעולם הפודקאסטים
06:10-10:46 – לוסט – מה הסיפור שלהם? תלמדו פילוסופיה ותדעו
10:46-12:29 – 24 – באיזו עונה יש שחיתות בשלטון?
12:29-15:32 – United States of Tara – כמה אישיויות יש לטארה, והאם יש מילה כזאת אישויויויות?
15:32-17:55 – סקראבס – אולי זה הסוף?
17:55-19:26 – ארץ נהדרת – מצחיק או סאטירי? לא יודעים, לא ראינו השבוע.
19:26-24:08 – ואלס עם באשיר – ארז נזרק מחווית הצפיה הקולנועית, בגלל הדיבוב הלא-טוב, אהוד נסחף לחוויה קולנועית ולומד לצייר עיגול.
24:08-28:48 – בנג’אמין באטון – סרט ליום כיפור (הוא דומה לפורסט גאמפ)
28:48-32:29 – למי מגיע אוסקר, איפה יש כסאות טובים בתי קולנוע בישראל ולמי יש דיינרס?
32:29-39:40 סקר הבלוטות’ הקטן – שאלה משעממת של אהוד על הרגלי האוזניות שלכם, ארז מנסה להבין מה רחל אימנו עושה בחברון, ועוד עם אוזניית בלוטות’.
39:40-44:03 – אהוד ממליץ על פודקאסט Mashuptown בתוך הפודקאסט. ארז ממליץ על ספרים.


RSS של הפודקאסט להרשמה
.

המוסד הסגור משווד

לפני כחודש וחצי השתתפתי ביצירת גירסת מעריצים (שיווד) לסרט המוסד הסגור. בפוסט על זה יש את הסיפור ותמונות מאחורי הקלעים. התוצאה פה למטה. זה יותר מצחיק אחרי שרואים את הסרט המקורי – וזה יופיע גם בהקרנה הבאה אם שום דבר לא ישתבש – 13.2.09. פרטים בפייסבוק.

[עדכון] הוספתי שני קטעים מהסרט שגם מופיעים בשיווד [\עדכון]

סקר ה-Bluetooth הקטן

האייפון מתנהג בצורה שונה מסלולרים אחרים בענייני אוזניית bluetooth.

כאשר אוזניה מחוברת, והטלפון מצלצל אפשר לענות דרך לחיצה על האייפון – ואז השיחה מנותבת אליו והאוזניה לא פעילה, או שאפשר ללחוץ על הכפתור באוזניה ולדבר דרכה.

בשאר הטלפונים הסלולרים, כאשר מחוברת אוזניה ומתקשרים אליכם, לא משנה איפה לוחצים על קבלת שיחה (באוזניה או בטלפון) – תמיד השיחה תנותב לאוזניה.

ההבדלים בין הגישות האלה מבלבלים אנשים שעוברים ממכשיר למכשיר, ומציקים למי שיש מכשיר מסויים אבל מצפה באופן אינטואיטיבי להתנהגות הפוכה, ומלאנתלאפים דקות אוויר (על סמך בדיקה אמפירית) מדי שנה הולכת על  “הלו? הלו? רגע אני לא שומע אותך”, שנשמעים מרחוק.

איזו גישה נראית לכם יותר אינטואיטיבית או הגיונית יותר? של האייפון, של שאר המכשירים, או כלל לא ללכת עם Bluetooth כי זה נראה מאוד מגוחך?

התשובות חשובות בשביל להכריע ויכוח. עוד כמה ימים אתן את התשובה שלי.

ארץ נהדרת

ארץ נהדרת פחות הצחיקה אותי בעונות האחרונות שלה. היו שם לא מעט הברקות, אבל לא הרבה דברים שגרמו לי לחשוב “וואו, אני לא מאמין שהם הרגע אמרו את זה”, כפי שצריך להיות בתוכנית סאטריה, אלא יותר “אני לא מאמין שהם הרגע אמרו את זה בפעם ה-500, ואחרי זה מתפלאים שאנשים צוחקים רק מהרפליקות, לא מבינים את הסאב-טקסט, וחושבים שעוזי כהן הוא קריקטורה חביבה”.

ואז הגיעה התוכנית של אתמול, “ארץ נהדרת נלחמת” שמשום מה השם לא הסתיים ב “יחד עם ליאור שליין ב’שבוע סוף'”. בתוכנית של אמש חזר לי קצת הוואו ומצאתי את עצמי צוחק כי התוכנית הייתה מצויינת, ונראה שהכותבים והקאסט שיחררו החוצה דברים שהחזיקו לא מעט זמן בבטן – חלק באנדרסטייטמנט, וחלק בצורה בוטה וישירה. נכון, גם כאן היו קצת דברים שחזרו על עצמם, ובדיחות מתבקשות. אבל יש בקשות שצריך להענות להן.

קטע שאהבתי במיוחד של איך ישראל נתפסת בתקשורת, הראה בין היתר את טל פרידמן מגלם את דובר צה”ל מוכר את ההפצצות המצולמות של דובר צה”ל ב-VOD של הוט, שהרי קטעי הווידאו האלה לא זוכים למספיק חשיפה ב-4,000 שעות של משדרי אקטואליה מדי יום. ובין דמותה של יונית לוי שמנסה להיות פטריותית, לדמותו של אברי גלעד שאומר שהכל “מ-ע-ו-ל-ה” הופיע שם גם מאור כהן, קומיקאי מוכשר שפשוט לא מקבל מספיק זמן מסך וחופש להתפרע, ככתב BBC האנטישמי. מ-ע-ו-ל-ה.

חתול רחוב

זה לא ממש מקורי לצלם חתולים ולהעלות את התמונות לרשת. בעיקר משום שהם חתולים. תפקידם הוא למלא סטים בפליקר ובפייסבוק וכל מיני אתרי תמונות. ובכל זאת התמונה הזאת שצילמתי בשבוע שעבר הזכירה לי נשכחות:

Alleycat

Continue reading

“מִזְקַפָה”

פסאודו-מלחמה שמראש חסרת סיכוי להשיג את מטרותיה – שהעיקריות הן נקמה וניפוח הזיקפה הלאומית.
בהתחלה, רוב הציבור בעד המזקפה ומהר מאד מאבדים עניין.

הגדרה מתוך דורבנות, מאגר לסלנג עברי מקורי של אסף שגיא וחברים, שאני צריך להתחיל לתרום לו יותר את כל המילים המטופשות שהמצאתי במהלך חיי.

מבצע השיווד הסודי

קשה לשים את האצבע על היום שבו זה התחיל, אבל בחודש שעבר כתבה לי אפרת כשר שהיא רוצה לצלם גירסה משוודת של המוסד הסגור – קומדיה ישראלית שמוקרנת כבר שנה וחצי בסינמטק תל אביב ואני כבר חשוד כבעל מניות שלה.

אתמול בלילה הוקרן השיווד בסינמטק תל אביב, מיד לאחר הסרט וקליפ מאחרורי הקלעים. אנשים נשארו למרות שכבר היה בערך 2 לפנות בוקר של השבוע הבא. אני מקווה שבקרוב נעלה את השיווד לרשת עם הערות מאחורי הקלעים.

אפרת מופיעה בתחילת “סרט קאלט?” – סרט הגמר המוקומנטרי שלי בלימודי עריכת וידאו, הבוחן את תופעת הקאלט של “המוסד הסגור”. אפרת גם מתחרה איתי בכמה פעמים הגענו להקרנות המוסד בקולנוע. אני חושב שבמשותף המספר עומד על 458 פעמים.

שיווד, למי שלא מכיר, הוא מונח שלקוח מסרטו החכם והמצחיק של מישל גונדרי “Be kind, Rewind” (או “קדימה תריץ אחורה” בעברית”)*. עובד בספרית וידאו מוחק בטעות את כל הקלטות ומפחד לגלות את זה לבוס שלו. במקום להצטרף למאה ה-21 ולעבור לדיוידי, הוא וחברו מתעקשים לשמור על העבר ומצלמים גירסאות משל עצמם לסרטים קלאסיים באמצעות מצלמה ביתית ותפאורת קרטון.

כשהלקוחות לא מש מבינים במה מדובר ושואלים למה הסרטים לא זמינים להשכרה עדיין, הם טוענים שאלה גירסאות של הסרטים שהגיעו במיוחד משוודיה.

חזרה למוסד. מכיוון שרעיון השיווד התגלגל בראשי זה זמן מה – אחרי שאפרת פנתה אלי החלטתי שיאללה הולכים על זה. ישבתי עם אפרת ומספר חברים נוספים לפגישה ראשונה – החלטנו לצלם בין 3 ל-5 סצינות מהסרט בשבת הבאה בבוקר, ה-20.12.

לקחתי על עצמי את תפקיד ההפקה יחד עם אפרת, ומכיוון שהשתתפתי כבר בסצינה בשיווד אחד, “מבצע מבצע סבתא“, חשבתי שיהיה פשוט – מגיעים לגן ציבורי ופשוט מצלמים.

אז חשבתי. ראשית, והנה לקח לעתיד – לצלם ביום לפני היום הכי קצר בשנה, זה לא בהכרח דבר הגיוני לעשות. אנחנו התחלנו ב-10 בבוקר, והיו לנו בערך 5 שעות של אור. ב-17:00 בערב אני כבר פחדתי שישדדו אותי, ומספר אנשים נשארו אחרי שהם אמרו שהם הולכים ב-4, אז סגרנו את הסט – צילמנו את שיר הסיום בטייק אחד, והסתפקנו בזה.

בשבוע שלפני ובמהלך הצילומים רצינו להכין כמה שיותר אביזרים כדי שנוכל לעשות את השיווד די קרוב למקור. צריך היה לדאוג גם שכמה שיותר אנשים יגיעו (משימה לא פשוטה לשבת בבוקר) כדי לחלק את העבודה בין כולם. כמו כן מתברר שצריך לדאוג שיהיו מצלמה, צלם ועורך – כי אלו מרכיבים מאוד חשובים בסרט, אם כי לא אמורים לערוך שיווד, אלא לצלם לפי הסדר ומה שיצא – יצא. אז בפינה הזאת נטלנו לעצמנו חופש אומנותי. בנוסף צריך לדאוג לכולם למים ואוכל.

בסופו של דבר הגיעו 18 אנשים מטורפים שנכנסו לעניין וחלקם הגדול גם ראה את הסרט יותר מדי פעמים. בעוד אני התחלתי להיות טיפה פסימי – הבחנתי באנשים סביבי שלוקחים יוזמה וגורמים לסרט הזה לקרות. אם זה בהכנת הסט והאביזרים, דפי קרדיטים, רכישת ארוחת צהריים לכולם, וצביעת גזרים בשחור – או עטיפתם באיזולירסנד כאשר הטוש הוחזר לטבת כתיבת הקרדיטים.

רוב האנשים שהגיעו בשבת השתתפו גם בצילומי מערכונים של “היפופוטם” – החבורה שגם יצרה את הסרט, ולמרות זאת הנחישות והיצירתיות של כולם שגרמו לדבר הזה לקרות ולהכניס אותי קצת להלם.

באופן רגיל, כאשר מצלמים סרט, ישנו תסריט כדי שהשחקנים ידעו את הדיאלוגים שלהם, ותסריט-צילום כדי שיהיה אפשר לתכנן את הצילום והקמת הסט, ועוד כל מיני מסמכים שעושים סדר בעבודה.

אבל לנו לא היה זמן לפרטים השוליים האלה, אז היה לנו לפטופ עם רמקולים מאוד מאוד חלשים שעליו הוקרן הסרט המקורי – השחקנים שיננו ממנו פחות או יותר את הטקסט (והציצו בדפים שהחזקנו מולם עם השורה שלהם), ואני רשמתי לי על דף איך זה צריך להראות מבחינת האביזרים.

התוצאה לאחר כ-5 שעות עריכה גם כללה הרבה חופש אומנותי שלקחנו לעצמנו – ולא תמיד תאם את התסריט. לפעמים בזכות בדיחות שהוספנו בעצמנו על הסרט המקורי, אבל בעיקר בגלל אלתורים שהיינו צריכים לעשות במקום – כי היו לנו פחות אמצעים מהסרט המקורי – שהוא בעצמו דל תקציב ומבוסס על מתנדבים.

אני חושב שאחרי כל העבודה הקשה של כולם, הדבר שהכי מדהים בכל הסיפור הזה, הוא הסודיות שנשמרה. עד להלילה, פרט ל-5 אנשים אף אחד לא ראה את הגירסה הערוכה של הסרט ופרט ל-18 שהיו על הסט – אף אחד לא ידע מה עשינו שם, כולל יוצרי המוסד הסגור שביקשו בהתחלה שנשאיר אותם ממודרים, ואחרי זה אולי קצת התחילו לחשוש והתחרטו על זה. כל מה שנחשף היה הטריילר בן ה-29 שניות לסרט.

אבל כולם עם הפייסבוקים והבלוגים שלהם התאפקו ולא העלו כלום – שזה בעיני, הישג בפני עצמו.

ל”אחת שמבינה” ועובדת בחברת The BOX

“השחור מסביב למשקפיים”  שלי, שאמרת שאני צריך לנקות, נקרא “מסגרת”, אבל זה בסדר היום אני מחליף משקפיים למסגרת כחולה דקה. מקווה שיקלע לטעמך.

בזמן שאני אצא מהבועה שלי, כדאי שתצאי מהקופסה שלך ותגלשי מבית קפה אינטרנט, אם את רוצה לפרסם טוקבקים לא חתומים שמראים כיצד עובדי החברה מתמודדים עם ביקורת על מוצר תוכן שלה.