אהודק.קום

קשה לשים את האצבע על היום שבו זה התחיל, אבל בחודש שעבר כתבה לי אפרת כשר שהיא רוצה לצלם גירסה משוודת של המוסד הסגור – קומדיה ישראלית שמוקרנת כבר שנה וחצי בסינמטק תל אביב ואני כבר חשוד כבעל מניות שלה.

אתמול בלילה הוקרן השיווד בסינמטק תל אביב, מיד לאחר הסרט וקליפ מאחרורי הקלעים. אנשים נשארו למרות שכבר היה בערך 2 לפנות בוקר של השבוע הבא. אני מקווה שבקרוב נעלה את השיווד לרשת עם הערות מאחורי הקלעים.

אפרת מופיעה בתחילת “סרט קאלט?” – סרט הגמר המוקומנטרי שלי בלימודי עריכת וידאו, הבוחן את תופעת הקאלט של “המוסד הסגור”. אפרת גם מתחרה איתי בכמה פעמים הגענו להקרנות המוסד בקולנוע. אני חושב שבמשותף המספר עומד על 458 פעמים.

שיווד, למי שלא מכיר, הוא מונח שלקוח מסרטו החכם והמצחיק של מישל גונדרי “Be kind, Rewind” (או “קדימה תריץ אחורה” בעברית”)*. עובד בספרית וידאו מוחק בטעות את כל הקלטות ומפחד לגלות את זה לבוס שלו. במקום להצטרף למאה ה-21 ולעבור לדיוידי, הוא וחברו מתעקשים לשמור על העבר ומצלמים גירסאות משל עצמם לסרטים קלאסיים באמצעות מצלמה ביתית ותפאורת קרטון.

כשהלקוחות לא מש מבינים במה מדובר ושואלים למה הסרטים לא זמינים להשכרה עדיין, הם טוענים שאלה גירסאות של הסרטים שהגיעו במיוחד משוודיה.

חזרה למוסד. מכיוון שרעיון השיווד התגלגל בראשי זה זמן מה – אחרי שאפרת פנתה אלי החלטתי שיאללה הולכים על זה. ישבתי עם אפרת ומספר חברים נוספים לפגישה ראשונה – החלטנו לצלם בין 3 ל-5 סצינות מהסרט בשבת הבאה בבוקר, ה-20.12.

לקחתי על עצמי את תפקיד ההפקה יחד עם אפרת, ומכיוון שהשתתפתי כבר בסצינה בשיווד אחד, “מבצע מבצע סבתא“, חשבתי שיהיה פשוט – מגיעים לגן ציבורי ופשוט מצלמים.

אז חשבתי. ראשית, והנה לקח לעתיד – לצלם ביום לפני היום הכי קצר בשנה, זה לא בהכרח דבר הגיוני לעשות. אנחנו התחלנו ב-10 בבוקר, והיו לנו בערך 5 שעות של אור. ב-17:00 בערב אני כבר פחדתי שישדדו אותי, ומספר אנשים נשארו אחרי שהם אמרו שהם הולכים ב-4, אז סגרנו את הסט – צילמנו את שיר הסיום בטייק אחד, והסתפקנו בזה.

בשבוע שלפני ובמהלך הצילומים רצינו להכין כמה שיותר אביזרים כדי שנוכל לעשות את השיווד די קרוב למקור. צריך היה לדאוג גם שכמה שיותר אנשים יגיעו (משימה לא פשוטה לשבת בבוקר) כדי לחלק את העבודה בין כולם. כמו כן מתברר שצריך לדאוג שיהיו מצלמה, צלם ועורך – כי אלו מרכיבים מאוד חשובים בסרט, אם כי לא אמורים לערוך שיווד, אלא לצלם לפי הסדר ומה שיצא – יצא. אז בפינה הזאת נטלנו לעצמנו חופש אומנותי. בנוסף צריך לדאוג לכולם למים ואוכל.

בסופו של דבר הגיעו 18 אנשים מטורפים שנכנסו לעניין וחלקם הגדול גם ראה את הסרט יותר מדי פעמים. בעוד אני התחלתי להיות טיפה פסימי – הבחנתי באנשים סביבי שלוקחים יוזמה וגורמים לסרט הזה לקרות. אם זה בהכנת הסט והאביזרים, דפי קרדיטים, רכישת ארוחת צהריים לכולם, וצביעת גזרים בשחור – או עטיפתם באיזולירסנד כאשר הטוש הוחזר לטבת כתיבת הקרדיטים.

רוב האנשים שהגיעו בשבת השתתפו גם בצילומי מערכונים של “היפופוטם” – החבורה שגם יצרה את הסרט, ולמרות זאת הנחישות והיצירתיות של כולם שגרמו לדבר הזה לקרות ולהכניס אותי קצת להלם.

באופן רגיל, כאשר מצלמים סרט, ישנו תסריט כדי שהשחקנים ידעו את הדיאלוגים שלהם, ותסריט-צילום כדי שיהיה אפשר לתכנן את הצילום והקמת הסט, ועוד כל מיני מסמכים שעושים סדר בעבודה.

אבל לנו לא היה זמן לפרטים השוליים האלה, אז היה לנו לפטופ עם רמקולים מאוד מאוד חלשים שעליו הוקרן הסרט המקורי – השחקנים שיננו ממנו פחות או יותר את הטקסט (והציצו בדפים שהחזקנו מולם עם השורה שלהם), ואני רשמתי לי על דף איך זה צריך להראות מבחינת האביזרים.

התוצאה לאחר כ-5 שעות עריכה גם כללה הרבה חופש אומנותי שלקחנו לעצמנו – ולא תמיד תאם את התסריט. לפעמים בזכות בדיחות שהוספנו בעצמנו על הסרט המקורי, אבל בעיקר בגלל אלתורים שהיינו צריכים לעשות במקום – כי היו לנו פחות אמצעים מהסרט המקורי – שהוא בעצמו דל תקציב ומבוסס על מתנדבים.

אני חושב שאחרי כל העבודה הקשה של כולם, הדבר שהכי מדהים בכל הסיפור הזה, הוא הסודיות שנשמרה. עד להלילה, פרט ל-5 אנשים אף אחד לא ראה את הגירסה הערוכה של הסרט ופרט ל-18 שהיו על הסט – אף אחד לא ידע מה עשינו שם, כולל יוצרי המוסד הסגור שביקשו בהתחלה שנשאיר אותם ממודרים, ואחרי זה אולי קצת התחילו לחשוש והתחרטו על זה. כל מה שנחשף היה הטריילר בן ה-29 שניות לסרט.

אבל כולם עם הפייסבוקים והבלוגים שלהם התאפקו ולא העלו כלום – שזה בעיני, הישג בפני עצמו.