כך יעשה למי ששכח מטען

הנה משהו שיכול לקרות לכל אחד מכם, אם לא תשימו לב. נניח שאתם טסים לחו”ל. בשדה התעופה אתם מגלים שהמזוודה שוקלת 4 קילו יותר מדי,אז אתם מעמיסים חלק מהציוד על הגב, כולל מגפיים שקושרים לתיק (כי אם תנעלו את המגפיים, ממילא תצטרכו להוריד אותם בשיקוף וזה סתם יקח מלא זמן).

ואז אתם מגיעים לביקורת דרכונים, והדרכון הביומטרי שאמור לקצר את התור לא בתוקף.אז אתם נעמדים בתור לחדש אותו, ובדיוק לפניכם עומדות שתי נשים שלא דוברות עברית או מבינות ציור שמראה להניח את היד. אז אתם מתעכבים עוד. התוצאה: אין זמן לאכול קרקרים ולשתות קולה בלאונג’ ליד שער העליה למטוס.

ואז בערך 20 שעות ושתי טיסות אחר כך הגעתם ליעד. שלפתם את המחשב, התחברתם לאינטרנט והחלטתם למלא קצת חשמל כי מד הסוללה מראה 82 אחוז – שזה שעתיים וקצת עד שלוש. אז אתם שולפים את המטען מהמזוודה מחברים מצד אחד למחשב, ומצד שני לא מחברים לכלום – כי שכחתם מתאם אמריקני.

אז אתם שואלים אנשים איפה אפשר לקנות מטען למחשב – ומפנים אתכם לקניון מעבר לכביש. אתם לא מוצאים אותו. וכשאתם כן מוצאים אותו, אתם מגלים שאין בו שום דבר שקרוב למטען. אז אתם מסתובבים ברחוב וכל מה שיש זה מכוני פדיקור ובנק שפשט את הרגל. מעבר לכביש אולי יש תקווה? לא. שם יש את הבנק שהולאם.

אז אתם שואלים שוב וממליצים לכם ללכת לבסט-ביי. רק תמשיכו עם הרחוב לכיוון מזרח מעבר לדרך המהירה, תפנו ימינה וזה שם. אז אתם הולכים. יותר משני קילומוטר (מדדתי בגוגל-מפות, זה המרחק). כי בערים פרבריות באמריקה אנשים לא הולכים ברגל – הם נוסעים.

בגלל זה אתם גם מקבלים מבטים תמוהים מאנשים שאתם שואלים אותם איך מגיעים לבסט ביי ברגל כשאתם באזור. אז הם מציעים לכם לטפס על הגבעה, לחצות את מסילת הרכבת ולמצוא מקום שבו יש פירצה בגדר כדי לעבור דרכה. בנקודה זו אתם מחליטים שמטען לא שווה את החיים שלכם ואתם הולכים מסביב ומגיעים כבר להליכה של 2.5 קילומטר (בכיוון אחד, כן?).

ואז אתם נכנסים לבסט ביי, והאיש לא כל כך מבין למה אתם רוצים לקנות מטען ואם יש להם דברים כאלה בכלל, ואז הם שולפים מטען אוניברסלי! ואחרי שאתם משלמים 119 דולר (כן!), ופותחים את אריזת הפלסטיק מהגיהנום (כי אפשר לשלם לפתוח ולהחזיר, אבל לא סתם לפתוח ולבדוק אם זה עובד) אתם מגלים שמביחנת הגודל הכל טוב. עכשיו צריך לקוות שהעין שלכם היא אינדיקטור טוב.

ואז אתם חוזרים את המסע חזרה (בו יש עבודות בכביש שמצריכות לחזור למעבר החציה ולעבור לצד השני) רק בשביל לגלות ששכחתם שני דברים. הראשון – מצלמה. כי ראיתם לפחות 20 דברים ששווים צילום, אבל לא תעשו את הדרך חזרה בשביל לצלם אותם. השני – מטריה. שזה נחמד שיש לכם כשיורד גשם, במיוחד אם אתם ממושקפים והגשם מרטיב את המשקפיים ומסתיר את שדה הראיה.

אז אם הצלחתי לכתוב את הפוסט, הכל עובד ושדה הראיה שב אלי. אבל חוץ מזה, באמת הכל אחלה. פרטים נוספים על האירועים פה שלשמם באתי ממש בקרוב.

ביימתם את זה?

hoopoe

התשובה לשאלה הזו, שאני ועידוק נשאלנו כאשר צולמה התמונה הזו, והסרטון היא כן, כמובן. העמדנו חתול ודוכיפת וביקשנו שהם ישחקו בסצינה של ציד. קחו 5 דקות הפסקה, כולם.


צילום: עידו קינן. עריכה: אהוד קינן. מוזיקה: “Mississippi Kite” by scarecrow (CC-BY-NC)

ספה בהפרדה גבוהה

אחרי 20 שנה ו-429 פרקים של משפחת סימפסון הוחלף לחלוטין הפתיח של הסדרה, ועודכנו שם כל מיני דמויות ובדיחות קטנות. עדיף ללכת ליוטיוב ולצפות באיכות גבוהה., אבל אפשר גם פה.

למה הם עשו את זה? Continue reading

כיף לשכוח את הסלולרי בבית

26 שיחות שלא נענו המתינו לי אחרי שהשבוע, בפעם שניה בשלוש השנים האחרונות, שכחתי את הטלפון בבית כשיצאתי לעבודה. חבר אמר לי אחר כך ש-21 מתוך השיחות האלה – זה הוא שהתקשר וניתק בשביל להלחיץ אותי.

בעקבות התלות שלנו בסלולרי, מתבקש להגיד שחשתי איפהשהו בין עירום לחוסר אונים באותו יום בלי סלולרי, ובלי יכולת לתקשר או להיות זמין – ובמיוחד כשהייתי צריך להגיע בתחבורה ציבורית לראיון בחיפה ולמצוא את המקום. אבל דווקא לא הרגשתי את זה ולא זה. דווקא קצת שקט משיחות היה די טוב.

וגם בגלל שלקחתי את הטלפון השני של ארז אחר הצהריים. שקט זה אמנם נחמד, אבל הייתי צריך להיפגש גם עם צלמת במקום, ולהגיד לה בדיוק איפה אני נמצא. בכל זאת נכנעתי לטכנולוגיה.

כשהגעתי למשרד בבוקר, השארתי הודעה יוצאת בתא הקולי שאומרת ששכחתי את הטלפון, ואפשר להשיג אותי בטלפון של המשרד או במייל. אבל כשמתקשרים אלי, יש את שלוש השניות חוסכות הכסף בהן מודיעים ש”השיחה מועברת לתא הקולי” בלי לחייב זמן אוויר מהמתקשר. שזה טוב מבחינה צרכנית, אבל בעייתי מבחינה חברתית – כי רוב המתקשרים (או המתקשר הנודניק) ניתקו בשביל לחסוך את הכסף ולא שמעו את ההודעה.

אז אם לא מספיק שסיננתי את השיחות שהגיעו לארז החל מהצהריים, גם יצא שסיננתי את כל מי שמתקשר אלי, בין אם זה היה ממספר חסוי, או ממספר רגיל. אבל לא התקשרו לארז בכלל, האמת. אז רק אני יצאתי המסנן.

גוגל מציגה: קלפי פייסט

גוגל היא חברה חמודה. ככזאת היא מדי פעם מאיירת את הבלוג שלה לרגל חג, יום הולדת של איש רוח, או אירועים הסטורים משמעותיים. מה שנקרא גוגל-דודל

לא רק שהיא חמודה, גם יש לה מרכז אסטרטגי מאוחד בישראל (בשתי ערים שונות), ולארי פיייג’ יהודי, או סרגיי, או אף אחד מהם. אבל כך או אחרת, גם הישראלים והיהודים מדי פעם מקבלים כבוד באיזה דודל. הפעם הראשונה הייתה בראש השנה התשס”ז, אז ה-O הצהובה הפכה לשופר.

גוגל ראש השנה

והנה, גם היום לרגל הבחירות שמזמן לא היו בארץ, עמוד הבית של גוגל ישראל עוטר בלוגו-דודל לרגל האירוע:

גוגל בחירות

אבל רגע, אלא תאי הצבעה אמריקנים עם מכונות הצבעה.
Continue reading

פודקאסט לחלשים 002 – קיבלתם ספאם?

פודקאסט זה לחלשים עבר לדומיין משלו, עם כל הפרקים, ושם יהיו גם כל התגובות. קבלו טיזר מפרק 2 על הספאם והג’אנק שחברים שלכם שולחים לכם:

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

הטירה של מארק צוקרברג

היגגתי היום (רביעי) בשעה הבינלאומית של רשת ב’ על פייסבוק, לרגל חמש שנים להיווסדה. לצערי הראיון שערכה איתי ענת דולב היה מאוד מאוד קצר ותמציתי ולא הספקתי להגיד הרבה, אבל סידרתי עסקת נדלן למייסד, מארק צוקרברג.

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

פודקאסט זה לחלשים 1

Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.

שואו-נוטס זה לחלשים – פרק 1

00:00 – פתיחה: מציגים את עידוק, מדברים על האות
01:01 – דברי פתיחה: עידוק על ירושלים, אהודק על התחנה המרכזית החדשה וארז על המיקרו תשלומים שחלבו לו את הויזה.
07:25 – טלוויזיה: תעמולת בחירות בכל מקום. הגשש וספי, ניצן הורביץ מחפש את הצפים, האם אורלב ידביק שפם?, תשדירי חד”ש מההסטוריה
16:40 – טלוויזיה 2: ערוץ 10 בשום מקום (הדיון קצת איבד מהרלוונטיות שלו מאז שהקלטנו ביום ראשון, אבל הוא עדיין די מעניין).
27:35 – על מה כתבנו? אהוד וארז לא כתבו על כלום, אבל עידוק כתב על אורן זריף (וגם פה), שהוביל אותנו לשיחה על טלזניזס, פלורסנטים, עיתונות כלכלית, חזאים, יחצ”ניות ועל למה הערבים ינצחו אותנו במלחמה הבאה.
36:30 – ארז נמנם כשגוגל נפל. מה אתם עשיתם?
40:40 – ארז הוציא 1,600 שקלים באופן אימפולסיבי על המשחק Rock Band 2. גם אהוד עשה מעשה דומה לפני מספר שבועות. למה להוציא כל כך הרבה כסף על כלי נגינה מפלסטיק, והאם ה-Wii היא הקונסולה הזולה ביותר?
45:30 – המלצות לסיום: אהוד מתעקש להגיד צדי סופית, עידו פותר את הסכסוך היהודי-ערבי במשחק כדורגל וקטע קריאה וארז חושב שפורטיס משוגע.
48:45 – איפה אפשר למצוא אותנו?
49:13 – לילה טוב! להתראות!

מוזיקה:
מעבורנים: “Wired But Disconnected” של duckett רשיון:CC-BY-NC
בלונדיניות על אוטוביאנקי של פורטיס, מתוך “פורטיס משולש.

להורדת הפרק | RSS לפודקאסט

סיוע
אם מישהו מכיר את פודפרס, או כל כלי אחר לניהול פודקאסטים בוורדפרס ומוכן לעזור – כתבו לי. חשוב שהכלי ידע ליצור פיד כמו שצריך לאייטונס מתוך קטגוריה ספציפית בבלוג ולא סתם את כל הפוסטים.

הבעיה שלי עם הפודפרס כרגע היא שמשום מה הנגן לא מופיע אוטומטית, וכשאני מנסה לנגן הוא מנסה להטעין אותו אבל לא מגיב ונשאר על 00:00 (כן כן! כמו השעון בווידאו!). וגם לא מצאתי שם איך מוציאים פיד, ואיך משנים את כותרת הפודקאסט בלי שהוא ישנה את כותרת הבלוג. תודה

מלחמת הסופרבול נולד

לפני כמה שנים יצא לי להיות בארה”ב בדיוק בתקופת הסופרבול, ואפילו התאחרתי בבית עם טלוויזיה די גדולה, ורציתי לחוות את הצפיה הקולקטיבית של האירוע הענק הזה יחד עם כל הג’אנקפוד והבירה שהוא כולל, והפרסומות היקרות שאפשר לראות אשכרה בטלוויזיה ולא באינטרנט. בגלל ענייני לוח זמנים זה לא יצא.

לפני קצת פחות שנים, אני ושותפי לדירה החלטנו לעשות ליל סופרבול כמו שצריך, רק בגירסת הרמת גן, ועם טלוויזיה יותר קטנה, בירות מקומיות ויותר ג’אנקפוד ועם אורחים וחברים. האורחים והחברים לא הגיעו, אז בחרתי קבוצה אקראית לעודד, הוא בחר את השניה. צפינו כ-5 דקות והלכנו לישון, כי בכל-זאת אנשים עובדים. וגם לא הבנו כלום ממה שקורה על המסך. אמרו לי שבישראל יש משוגעים לדבר שגם לא מבינים כלום, אבל מתקבצים בפאבים בשביל לצרוח לעבר הטלוויזיה ולא להבין בצוותא.

והנה, עוד פחות שעתיים שוב לא אצפה בסופרבול (הפעם מספר ארבעים ושלוש), עם כל הפרסומות המגניבות ביותר בטלוויזיה. קראתי שהשנה דוריטוס ביקשו מהלקוחות שלהם ומהגולשים לצלם משהו מגניב, ומי שיזכה בתחרות (חוץ מדוריטוס שקיבלה מלא פרסומות בחינם שמשודרות בכל האינטרנטים) – הפרסומת שלו תשודר במשחק עצמו – בספוט בן 30 שניות שעולה מלאנתלאפים דולרים.

נשמע מוכר? זה בגלל שאותו מותג חטיפים עשה את זה בכוכב נולד ב-2007. כל שנותר לקוות אחרי ההעתקה הזאת שעשו האמריקנים, הוא שליגת הפוטבול בארה”ב לא תגייס גם אליה את צביקה הדר. אם כן, נוכל יחד עם עשרות מליוני אמריקנים לראות אותו אחרי “ברייק הזהב” (עוד קונספט שהליגה גנבה ברוב חוצפתה) מכריז על המנצח בין שתי הקבוצות: האינדיאנה איי דונט ריממבר נגד הניו המפשיר הו גיבס א פאק.

וסתם פרט טריוויה שמצאתי פעם – תעריפי הפרסומות של הסופרבול כה גבוהים בין השאר כי מדובר באירוע הטלוויזיוני הנצפה ביותר בארה”ב. אז זהו, שלא בדיוק. כלומר לפחות לפי ויקיפדיה – שאם זה כתוב בה זה חייב להיות נכון (ושם גם מפנים למקורות אחרים). התברר לי בשיטוט שם לאחרונה שבסופרבול האחרון (2008) ששבר שיא צפו 97.5 מיליון איש, ואילו בפרק הסיום של מאש מ-1983 צפו 105.7 איש. וכנראה הרבה מהם הורידו את המים באסלה ביחד – אני אשמח לשמוע סימוכין לזה.