26 שיחות שלא נענו המתינו לי אחרי שהשבוע, בפעם שניה בשלוש השנים האחרונות, שכחתי את הטלפון בבית כשיצאתי לעבודה. חבר אמר לי אחר כך ש-21 מתוך השיחות האלה – זה הוא שהתקשר וניתק בשביל להלחיץ אותי.
בעקבות התלות שלנו בסלולרי, מתבקש להגיד שחשתי איפהשהו בין עירום לחוסר אונים באותו יום בלי סלולרי, ובלי יכולת לתקשר או להיות זמין – ובמיוחד כשהייתי צריך להגיע בתחבורה ציבורית לראיון בחיפה ולמצוא את המקום. אבל דווקא לא הרגשתי את זה ולא זה. דווקא קצת שקט משיחות היה די טוב.
וגם בגלל שלקחתי את הטלפון השני של ארז אחר הצהריים. שקט זה אמנם נחמד, אבל הייתי צריך להיפגש גם עם צלמת במקום, ולהגיד לה בדיוק איפה אני נמצא. בכל זאת נכנעתי לטכנולוגיה.
כשהגעתי למשרד בבוקר, השארתי הודעה יוצאת בתא הקולי שאומרת ששכחתי את הטלפון, ואפשר להשיג אותי בטלפון של המשרד או במייל. אבל כשמתקשרים אלי, יש את שלוש השניות חוסכות הכסף בהן מודיעים ש”השיחה מועברת לתא הקולי” בלי לחייב זמן אוויר מהמתקשר. שזה טוב מבחינה צרכנית, אבל בעייתי מבחינה חברתית – כי רוב המתקשרים (או המתקשר הנודניק) ניתקו בשביל לחסוך את הכסף ולא שמעו את ההודעה.
אז אם לא מספיק שסיננתי את השיחות שהגיעו לארז החל מהצהריים, גם יצא שסיננתי את כל מי שמתקשר אלי, בין אם זה היה ממספר חסוי, או ממספר רגיל. אבל לא התקשרו לארז בכלל, האמת. אז רק אני יצאתי המסנן.
תגובה אחת עד כה ↓
1
פודקאסט זה לחלשים » ארכיון » 003 – Brrr! It’s Cold In Here!
// 17/09/2010 בשעה 23:10
[...] 27:18 – על מה כתבנו השבוע? ארז לקח חופש והטרידו אותו סוקרים, אהוד לקח יוזמה לידיים והטריד את מינה צמח בטלפון, מורן דווקא עונה לסקרים אבל משקרת בהם (מה שהתנקם בה מאוחר יותר), ואהוד הופתע מהדודל הלא מקורי של גוגל, וגם שכח את הסלולרי בבית. [...]
השארת תגובה