כשמזכירים את נאור ציון עשויה לעלות מחשבה על חיקויים של קופאיות רוסיות, פינוקיו, רוברט דה נירו ובדיחות על ערסים. פעם אפילו שמעתי סיפור עליו – שהוא מבקש ממישהי מהקהל שתגיד לו שקוראים לה דייזי, בשביל שהוא יוכל לשאול את מי שיושב לידה אם הוא הנהג שלה.
ואז הגיעה “החברים של נאור”. סדרה שמבקרים חיכו לקטול אותה כמה היא לא סיינפלד, במיוחד אחרי “פאזל” המביכה של יואב צפיר. מדובר במבנה חברתי של ארבע-חמישה חברים (כולל בחורה), ודמות ראשית של סטנדאפיסט שמשלב קטעים מההופעה שלו בתוכנית.
ואכן, אחרי ששודר הפרק הראשון בעונה הראשונה, התברר ש”החברים” היא אכן לא סיינפלד, אך התברר גם שטוב שככה. מדובר בסדרה מצחיקה בפני עצמה, שלמדתי לחבב יותר ויותר עם הזמן.
הוזמנתי (או הזמנתי את עצמי) כבלוגר, להקרנה של העונה השניה בסוף השבוע. שם הצג פרק כפול מאצע העונה.
במרכזו של הפרק, שהוא קורב לפיצ’ר, נקלע ציון למלחמה בין ראשי הפשע בתל אביב המגולמים על ידי איציק כהן ועמוס לביא – שחקנים מצויינים שנתנו הופעה מעולה. המשטרה מבקשת ממנו לחמם אותם אחד על השני על מנת לעזור לה ללכוד אותם.
יובל סמו, קומיקאי מבריק בעצמו, מחליט במקביל שגם הוא מאפינור ומאמץ לעצמו את הגינונים והקללות שמלווים לעניין. מכאן הכל הולך ונהיה מסובך עד הקרב האחרון בין לביא לכהן – בו כולם מוצאים את עצמם מעורבים.
כל זה, כמובן, במופרכות תסריטית שאופינית לכל סיטקום עם בדיחות קצת מטופשות, אך גם עם הברקות קומיות שידברו לחובבי טלוויזיה, שלא לומר לארון סורקין. באחת הסצינות מפקד משטרה פונה לשני פקודיו כשהם הולכים, ואומר להם “דברו מהר כי עוד מעט נגמר לנו המסדרון”.
נראה שציון, יחד עם חוש ההומור שלו, עבר תהליך חשוב של התבגרות מאז ימיו כסטנדאפיסט, ואפילו מאז העונה הראשונה. לפחות על פי הפרקים הללו – איו ספק שמדובר בסיטקום ישראלי מקורי, מצחיק ומושקע מואד – גם בכתיבה וגם בהפקה. צחקתי בקול לאורך הפרק בלי להרגיש נבוך.
ציון קצת נחנק כשעלה על הבמה אחרי ההקרנה, וסיפר איך נאלץ לבקש טובות ולבצע צילומי השלמות פחות או יותר בעצמו, כאשר נגמר התקציב. הוא גם אמר שהוא לא ירוויח כסף מהעונה הזו, ואיך עשה את זה בעיקר בשביל היוקרה, הנשמה, והפידבק שהוא מקבל ברחוב – ואני מאמין לו. באופן מצער אפשר למנות על יד אחת את הסיטקומים הרציניים שמשודרים היום בישראל. וב”למנות” אני מתכוון להרים אצבע אחת ולהגיד “החיים זה לא הכל” עם קושניר, ואולי “רמזור” שהתסיימה.
הפקת העונה השניה ושידורה במצב של ערוץ 10, ובמצב הטלוויזיה בכלל, על רקע מאבק היוצרים – מראה שאפשר לעשות סיקטום ישראלי מצחיק וכיף לצפיה. צריך רק להשקיע.


17 תגובות עד כה ↓
1
ליה
// 21/02/2009 בשעה 16:28
אני רואה את הסדרה הזאת רק בגלל תמר קינן (מיקה). אני פשוט חולה עליה באופן אובססיבי!
2
טל
// 22/02/2009 בשעה 09:24
גם אני מאוד הופתעתי לטובה מהתוכנית, ולמרות שעדיין יש שם יותר מדי פירגון עצמי (איזה רווק תל אביבי מבוקש וסטנדאפיסט מצליח אני), “מושקעת” היא בהחלט טייטל מתאים לתוכנית. וגם יובל סמו קורע.
(אגב, החשד הזה שנאור ציון “שותל” הרמות להנחתה בקהל עלה אצלי כבר כמה פעמים – באיזה תוכנית אירוח הוא עשה קטע על איך רוסים מבטאים מצחיק את המילה DVD וכשאחד מהקהל אמר לו די עם בדיחות על רוסים – הוא שאל אותו לשמו והוא אמר דויד – ואז ציון אמר לו שדויד זה ראשי תיבות של DVD. היו עוד כאלה – אבל אני לא זוכר.
בכל מקרה, מילא. שיהיה – אולי אנשים נהנים גם מזה. )
לעונה השניה אני בטוח אתן לפחות את ההזדמנות של פרק או שניים ראשונים. הראשונה באמת אופינה בכמה קטעי הייליט טובים.
3
לולה
// 22/02/2009 בשעה 16:29
אין על נאור ציון. שנון, מצחיק, חד-אבחנה ובעיקר רגיש ומדוייק.
אהבתי.
4
פודקאסט זה לחלשים » ארכיון » 04 - הגירסה הלא מצונזרת
// 22/02/2009 בשעה 19:28
[...] לאישה קטנה (או שמא ניסתה להוציא ממנה ווידוי אישי מרגש?), נאור ציון נהדר וכולכם צריכים לראות את העונה השניה של ‘החברים של [...]
5
ליה
// 24/02/2009 בשעה 17:36
לפודקאסט זה לחלשים – מי זאת ה”אישה הקטנה”?
6
עופר שוורץ
// 24/02/2009 בשעה 21:51
לא הבנתי את המשפט “תל אביב המגולמים על ידי איציק כהן ועמוס לביא”…
7
אלירם
// 25/02/2009 בשעה 00:16
הפרק מהעונה הראשונה על מלחמת הכוכבים היה לא פחות ממבריק. היו עוד כמה פרקים מצויינים כמו על החברה הפולניה והירושלמית. התסריט עושה את הסדרה והוא בהחלט מהוקצע ומצחיק לא פעם.
תענוג, אני מחכה כבר לעונה השניה ואין הרבה סדרות שיש לי זמן לצפות בהן לצערי.
8
אהוד
// 07/03/2009 בשעה 04:32
עופר, חלק מהמשפט הושמט משום מה. זה אמור להיות תקין עכשיו.
תודה.
9
אביתר חלימי
// 20/03/2009 בשעה 21:06
אני אצא קצת מניאק ואשאל שאלה מתבקשת – איך אתה יודע שהוא באמת כותב את זה?
לי באופן אישי קשה להאמין שהרבה טוב יכול לצאת מסטנדאפיסטים. אסי וגורי היו אדירים כסטנדאפיסטים ועדיין, העובדה שהם הפכו לאנשי טלוויזיה מעולים מפתיעה אותי. אני תמיד נוטה לחשוב שהכותבים הקומיים הטובים ביותר (כותבים-כותבים, לא אלה שעולים על במה ועושים דיאלוג עם בדיחות – שזה אחלה בפני עצמו) לאו דווקא היו מלכי הצחיקיבדיחי של השכונה שלהם, ובטח ובטח לא היו נאור ציון.
that being said,
משמח לשמוע שיש קומדיה ישראלית שעובדת. נחכה ונראה האם כצעקתה.
10
אביתר חלימי
// 20/03/2009 בשעה 21:13
רציתי להוסיף,
את תחילת העונה הראשונה ראיתי. באמת היו שם דברים טובים, היא היתה עשויה אחלה, אבל ויתרתי אחרי פרק 3 או 4. חסר לה הפקטור שגורם לך לרצות לחזור ולצפות בסדרה שוב ושוב… זה קשור בעיקר בדמויות, ובאמינות שלהן. וכמה אכפת לך מהן. סתם לדוגמא, מייקל סקוט מהמשרד. התוכנית מצחיקה, היסטרית, כתובה נהדר, נכון – אבל אחת הסיבות העיקריות לכך שאתה חוזר לצפות בסדרה זה בגלל שאתה אוהב את מייקל, ומרחם עליו. בגלל שהוא מסכן ועצוב לך כשאתה רואה אותו מחרבן לעצמו על החיים. הדמויות ב”החברים של” שטוחות, והן ככה בכל סדרה ישראלית שראיתי – בטח ובטח בכל קומדיה ישראלית שראיתי (וראיתי, לדעתי, את כל הארבע). משום מה אנשים פה חושבים שקומדיה לא דורשת עומק רגשי אצל הדמויות שלה. אלה אותם אנשים שחושבים שאת צ’רלי צ’פלין אנשים אהבו בגלל שהוא נפל על התחת.
זהו, סיימתי.
11
אהוד
// 20/03/2009 בשעה 22:22
איך אני יודע שאתה באמת כותב את המערכונים של ץ’? אני חושב שזה בגלל האמון הבסיסי שיש בבני אדם והתמימות שלי. אני משער שלא כל בדיחה יצאה אישית מהמקלדת שלו, והיו שכתובים ויועצים.
קונאן אוברייאן (להבדיל מציון כי בכל זאת זו ליגה אחרת לגמרי) הוא בעיני אחד הקומיקאים והמנחים המבריקים שיש היום בטלוויזיה.
הוא החל את דרכו כתסריטאי במשפחת סימפסון וסנ”ל (של פעם, המצחיק) – שתי תוכניות קומיות שהחזיקו מעמד ב-20 שנה האחרונות ונחשבו לפחות אז לטופ (היום יש מי שיטען שקצת אבד עליהן הקלח).
יש עוד דוגמאות לתסריטאים שהם גם פרפומרים – אם כי אני מסכים שיש לא מעט שחייבים לבחור באחד מהתפקידים – כי הם לא טובים בשניהם.
הביגנד סד דאט
כבר שודרו שלושה פרקים של ציון, ומחר משודר פרק רביעי, אז אני לא יודע כמה עוד אתה מתכוון לחכות.
12
אביתר חלימי
// 21/03/2009 בשעה 13:12
לא, לא התכוונתי שמרמים אותך. התכוונתי תכל’ס, אתה יודע שהוא כותב את הסדרה? או שזו הסדרה שלו בגלל שהוא הכוכב והוא הרים את זה וכו’ וכו’? אנשים בסטטוס שלו הרבה פעמים כבר לא כותבים לעצמם את התוכן. אם תגיד לי שכתוב “תסריטאי ראשי – נאור ציון”, אני אאמין.
קונאן אובריין זו בהחלט ליגה אחרת לגמרי. אבל גם בארה”ב אני חותם לך שעל כל 100 סטנדאפיסטים מעולים, יש 90 שאין להם את היכולת והמשמעת לכתוב תסריט לסדרה. רק שאצלם, כמו כל דבר, גם האחוז הקטן הוא עצום.
וואלה, לא ידעתי שזה כבר התחיל. האמת שהטלוויזיה אצלי הפכה לרהיט. אני אשב לראות פרק או שניים בנענע 10 (אם המצברוח של האתר יאפשר זאת), למרות שאני עדיין בספק אם תהיה שם חצי דמות עם רבע עומק שאני שמינית אחבב.
13
אביתר חלימי
// 21/03/2009 בשעה 13:19
טוב, התחלתי לראות. ואז שמעתי laugh track. ואז הפסקתי. אבל היה נחמד, הקטע שהוא עשה לה שיגועים עם המטוס. צחוקים כאלה לא רואים אפילו בים!
טוב מה אני רוצה ממך, מסכן.
14
אהוד
// 21/03/2009 בשעה 13:28
אני אקח את התסריט לשכתוב, ואבקש מהעורך להוריד את הצחוקים.
15
אריה10
// 01/05/2009 בשעה 20:50
נאור ציון כותב הכל בעצמו בצורה קנאית לחלוטין. זה הכל הוא.
16
פוטורומן: ההקרנה של “החברים של נאור” : חדר 404 • הבלוג של עידו קינן
// 13/09/2009 בשעה 00:38
[...] בלוגרים של העונה החדשה של “החברים של נאור” (המוצלחת במפתיע, למי שעדיין שבוי בדמות של נאור ציון מלפני עשור), ואני [...]
17
סדרות ישראליות
// 08/08/2011 בשעה 16:15
היי לכותב הפוסט ולכל המגיבים והמגיבות. אהבתי את הפוסט. רוצה להסכים עם אלירם. נכון מאוד שאי הרבה סדרות נורמליות! במיוחד סדרות ישראליות.. אני באופן אישי מאוד אוהבת קולנוע ישראלי אבל בזמן האחרון בקושי צופה בסדרות ובסרטים.. יותר משהו לועזי.. HBO.. לצערי הרב
השארת תגובה