אהודק.קום

הנה משהו שיכול לקרות לכל אחד מכם, אם לא תשימו לב. נניח שאתם טסים לחו”ל. בשדה התעופה אתם מגלים שהמזוודה שוקלת 4 קילו יותר מדי,אז אתם מעמיסים חלק מהציוד על הגב, כולל מגפיים שקושרים לתיק (כי אם תנעלו את המגפיים, ממילא תצטרכו להוריד אותם בשיקוף וזה סתם יקח מלא זמן).

ואז אתם מגיעים לביקורת דרכונים, והדרכון הביומטרי שאמור לקצר את התור לא בתוקף.אז אתם נעמדים בתור לחדש אותו, ובדיוק לפניכם עומדות שתי נשים שלא דוברות עברית או מבינות ציור שמראה להניח את היד. אז אתם מתעכבים עוד. התוצאה: אין זמן לאכול קרקרים ולשתות קולה בלאונג’ ליד שער העליה למטוס.

ואז בערך 20 שעות ושתי טיסות אחר כך הגעתם ליעד. שלפתם את המחשב, התחברתם לאינטרנט והחלטתם למלא קצת חשמל כי מד הסוללה מראה 82 אחוז – שזה שעתיים וקצת עד שלוש. אז אתם שולפים את המטען מהמזוודה מחברים מצד אחד למחשב, ומצד שני לא מחברים לכלום – כי שכחתם מתאם אמריקני.

אז אתם שואלים אנשים איפה אפשר לקנות מטען למחשב – ומפנים אתכם לקניון מעבר לכביש. אתם לא מוצאים אותו. וכשאתם כן מוצאים אותו, אתם מגלים שאין בו שום דבר שקרוב למטען. אז אתם מסתובבים ברחוב וכל מה שיש זה מכוני פדיקור ובנק שפשט את הרגל. מעבר לכביש אולי יש תקווה? לא. שם יש את הבנק שהולאם.

אז אתם שואלים שוב וממליצים לכם ללכת לבסט-ביי. רק תמשיכו עם הרחוב לכיוון מזרח מעבר לדרך המהירה, תפנו ימינה וזה שם. אז אתם הולכים. יותר משני קילומוטר (מדדתי בגוגל-מפות, זה המרחק). כי בערים פרבריות באמריקה אנשים לא הולכים ברגל – הם נוסעים.

בגלל זה אתם גם מקבלים מבטים תמוהים מאנשים שאתם שואלים אותם איך מגיעים לבסט ביי ברגל כשאתם באזור. אז הם מציעים לכם לטפס על הגבעה, לחצות את מסילת הרכבת ולמצוא מקום שבו יש פירצה בגדר כדי לעבור דרכה. בנקודה זו אתם מחליטים שמטען לא שווה את החיים שלכם ואתם הולכים מסביב ומגיעים כבר להליכה של 2.5 קילומטר (בכיוון אחד, כן?).

ואז אתם נכנסים לבסט ביי, והאיש לא כל כך מבין למה אתם רוצים לקנות מטען ואם יש להם דברים כאלה בכלל, ואז הם שולפים מטען אוניברסלי! ואחרי שאתם משלמים 119 דולר (כן!), ופותחים את אריזת הפלסטיק מהגיהנום (כי אפשר לשלם לפתוח ולהחזיר, אבל לא סתם לפתוח ולבדוק אם זה עובד) אתם מגלים שמביחנת הגודל הכל טוב. עכשיו צריך לקוות שהעין שלכם היא אינדיקטור טוב.

ואז אתם חוזרים את המסע חזרה (בו יש עבודות בכביש שמצריכות לחזור למעבר החציה ולעבור לצד השני) רק בשביל לגלות ששכחתם שני דברים. הראשון – מצלמה. כי ראיתם לפחות 20 דברים ששווים צילום, אבל לא תעשו את הדרך חזרה בשביל לצלם אותם. השני – מטריה. שזה נחמד שיש לכם כשיורד גשם, במיוחד אם אתם ממושקפים והגשם מרטיב את המשקפיים ומסתיר את שדה הראיה.

אז אם הצלחתי לכתוב את הפוסט, הכל עובד ושדה הראיה שב אלי. אבל חוץ מזה, באמת הכל אחלה. פרטים נוספים על האירועים פה שלשמם באתי ממש בקרוב.