מנטוס בטעם קולה – אנבוקסינג

אז חלק מחברי לא הבינו את הניסוי של המנטוס קולה עם הקריסטל מנטה, ולא הבינו למה הוא הפוך. אז אני אסביר.

בניסוי הרגיל מערבבים מנטוס בטעם מנטה עם קולה, שהוא משקה בטעם קולה.

במית’באסטרס פרקו לגורמים את שני החלקים והסבירו מה בדיוק קורה שם אם זה מעניין מישהו

בכל מקרה, ראיתי שהחלו ציוצים על מנטוס בטעם קולה. חיפשתי בחנויות ובאמפמים, אבל זה עדיין לא הגיע אליהם, אז נעזרתי בערוץ האוכל של מקו שתרם לי אחד, והייתי חייב לבדוק אם זה גם עובד הפוך. כאשר המשקה המוגז הוא בטעם מנטה, וסוכרית המנטוס היא בטעם קולה. קצת בדומה לחנוקריסטל שכבר עשינו.

אחרי הניסוי שנערך אי שם ברמת גן, לא השארנו את המנטוס קולה ללא אנבוקסינג, וטעימה שלי פעם ראשונה מול מצלמתו של אסף שגיא. תבלו.

כמה גרעינים יש ברימון (וידאו)

הפקת הפיילוט של E.N.S Media בוחנת האם ברימון יש 613 גרעינים, כפי שהאגדה מספרת. הרגישו חופשי לאמבד בבלוגיכם ולספר לנו למה עשיתם את זה.

משתתפים: עופר קינן, אהוד קינן ועידו קינן
צילום ועריכה: אהוד קינן (חצובות ושלט רחוק זה משהו)
מוזיקה: 2025 של DoKashiteru, רשיון cc-sampling+

נכון. ראשהשנה עבר, אבל עדיין יש רימונים, והם מחזיקים מלא זמן או משהו. והיו לנו בעיות טכניות. באותו עניין, הנה עצות לרימונים משרונג.

מי הזיז את הפיצה? אפשר לראות ב-GPS

לפני כמה ימים הייתי אצל חברה והזמנו פיצה. די מהר הגיע SMS שמבטיח: הפיצה תגיע עוד 12 דקות. לא הבנתי מה אני אמור לעשות עם האינמפורמציה הזאת בדיוק כמו שעד היום אני חושש כי אני לא יודע מה לעשות כשה-GPS אומר לי “התכונן להגעה ליעד” – מה יש להתכונן? אני לא מסורק? יש לי פטרוזליה בשן? אני הולך לקבל בשורות לא נעימות בבית של החבר שחשבתי לתומי שאני הולך ליום הולדת שלו?

כך או כך, הפיצה לא הגיעה תוך 12 דקות. היא הגיעה תוך שעה, והגיעה קרה. השליח פשוט לא מצא את הדרך, ואני לא חושב שאשפר להאשים אותו. מדובר בגבעתיים – וברחוב ספציפי בגבעתיים שהפך חד סטרי לתוך עצמו וללא מוצא. הייתי חושד שמדובר בקרע במרקם העדין של זמן ומרחב, אבל כאמור, זה גבעתיים. חוקי מרחב-זמן לא חלים שם.

פיצה ביתית. צילום: עידוק

היום אני קורא אצל גל מור על שירות של רשתות פיצה בארה”ב הברית שאומר לך בדיוק מה מצב הפיצה מרגע רידוד הבצק פחות או יותר, עד שהיא מגיעה לפתח ביתך (ולמזלנו שם המידע נעצר ולא הופך ל-TMI).

אבל גם לפני כן מדובר פה בעודף מידע, וזה קצת מדאיג – במיוחד כשדינו של מידע להיחשף, ואנשים מטורפים ייצרו מאש-אפים של מפות המציגות את תנועת שליחי הפיצות ברחבי העולם – כך שתיכוניסטים יוכלו גם לעקוב אחרי 40 הפיצות שהם הזמינו (באמצעות ה-SMS – אלוהים ישמור, אפשר לעשות את זה היום) בתור מתיחה למורה שלהם לפיזיקה, מבלי להזיז את ישבניהם מהכסא לעבר מחבוא בשיח מול הבית שלו, כמו שהיו עושים נערים טובים לפני כל האינטרנט, הטוק-בקים והבוקפייס הזה.

עודף המידע הזה, ובמיוחד בהקשר של פיצות הזכיר לי סרטון משעשע אך מדאיג שמסתובב מלא זמן ברשת, מטעם ה-ACLU – ארגון זכויות אזרח בארה”ב (מעיין EFF של זקנים). צפיה מחודשת בסרטון מדי מפסר חודשים ומעקב אחרי ההתפתחות של כל המידע שנאגר עלינו באתרי החיפוש, ברשתות החברתיות ובקרוב במיזם ה-DNA ובפורטלי בריאות של גוגל ומיקרוסופט מראה כמה המציאות המגוכחת שהוא מציג מתקרבת אט אט לאמת.

כללי הסושי – החוקימי

בהמשך לדבריה של שרון שלקחה את הבלונדינית הסודית לאכול סושי אני חייב ראשית וידוי – נגעלתי מסושי עד בערך גיל 21. הלכנו ליום הולדת של חבר באיזו סושיה בדרום הארץ, ובמקום להיות החננה שמזמין בסושיה נודלס, ואחרי כוס או שתיים של סאקי, ובשביל לעשות רושם אני לא זוכר על מי, התפרעתי והזמנתי סושי והעזתי לאכול דג חי.

מכשזה מאחרינו, קראו את החוקים של שרון, ואני הוספתי חוקי סושיות משלי:

למרות היותם של רוב אוכלי הסושי מעדות האשכנז – יש גם אנשים שבאים לאכול סושי ואוהבים חריף. אנא, וואסבי הוא לא משחת שיניים – שימו יותר.

כן, “הכל” כולל גם אבוקדו. תמיד.

אל תשאלו אנשים אם הם בתלושים. כשאתה בהייטק אתה רגיל לזה, אחרי שאתה עוזב זה מקבל קונוטציה אחרת של Food coupons ונהיה מעליב.

השקיעו בצ’ופסטיקים. רבאק. זה לא עולה הרבה וזה גם יותר אסטתי וגם יותר נעים לא לאכול שבבי עץ עם הסושי, ובמיוחד כשמשלמים 40-50 שקל לראש.

מצאו כלים יפים ומעוצבים יותר לסושי שלפחות נחיה תחת האשליה שלא קניתם את זה בג’ריקן במכולת הסינית בתחנה המרכזית.

הרוחב של צלוחית הסויה – כרוחב פיסת הסושי הכי גדולה שאתם מגישים.

אין דבר כזה “כמו סרטן”. או שזה סרטן או שזה זהבון (או “סורימי”, אם אתם צפונית לרחוב מבצע קדש) שקניתם באותה מכולת סינית.

אם “הטונה שלנו קצת שונה” מהאחרים, ואתם חשים צורך להזהיר לפני כן את הלקוחות בזמן ההזמנה, היא לא “קצת שונה” היא מקולקלת. הזמינו טכנאי למקרר.

באשר לקינוחים –

תמיד בראוני נשמע כמו משהו חמים טעים ומסיבי, בעוד במציאות מדובר בחיתכה קטנה ומתפוררת המקושטת באבקת סוכר, וזיגזג יצירתי של שוקולד. למעשה זיגזג יצירתי של משהו מגיע על כל צלחת קינוח לשוות לה מראה גדול.

כך או אחרת, הנה המלצה: בפעם הבאה שהמלצרית מקריאה לכם את הקינוחים בקשו ממנה לחזור עליהם, מהסוף להתחלה, ואז תגידו – טוב, אני רוצה את השני עם ההרבה שוקולד.

מר בלק

שאלות רבות מטרידות את מנוחתו של האדם. למה לקח 7 עונות עד שירדה תוכניתו של יצפאן למשל, או מה עושה חברת קוקה קולה עם כל הקפאין העודף שנשאר מהקולה נטולת הקפאין? השאלה הראשונה תיוותר ככל הנראה ללא מענה עוד הרבה זמן, ופשוט נצטרך להמשיך להגיד על זה תודה, אבל התשובה לשאלה השניה היא ככל הנראה משקה Coca Cola Blãk שהושק לפני כ-3 חודשים בארה”ב (ואפילו לפני זה בצרפת).

המשקה הובא ביבוא אישי על ידי E בעצמה, מייסדת קבוצת ENS, לבדיקת חברי הקבוצה, והוא מוגדר כמשקה Fusion מוגז (אני מתקשה למצוא תרגום ראוי). הוא אמור להיות שילוב של קולה-קפה ולהיות משקה סמי דיאטתי, כמו ה-C2 הידוע לשמצה, עם סינרגיה לא ברורה של ממתיקים טבעיים ומלאכותיים.
צילומים: שלמה קינן, אהוד קינן CC-BY-NC
דמיינו את בית האבות הקרוב למקום מגוריכם. דמיינו את קפוסאת המתכת קטנה המחלידה שיושבת אצל אחד הדיירים. מה יש בתוך הקופסה? נכון, סוכריות טופי בצבע בז’-חום מוזרף בידועות כסוכריות כרמית. עכשיו קחו את הסוכריות הללו, ושימו בקפה קר ומוגז. זה פחות או יותר טעמו של הבלק.

אני חייב לציין שאני ממש לא אוהב קפה על נגזרותיו ומוצרי הלוואי שלו, כולל מוקה ואת רוב הדברים שמסתיימים בצ’ינו. אני גם מאוד לא אוהב את הטעם של משקאות שממותקים באספרטיים, אותו אפשר למצוא גם בבלק. הבלק די מריר, ומשאיר טעם לוואי שגרם לי לעוויתות קלות בפנים, אבל כמו ילד קטן שנחשף לקפאין בפעם הראשונה, פיתחתי המתכרות מיידית ולא השארתי טיפה.