דפדפו בפליקר בתמונות שצילמתי. אחד הדברים שהפתיע אותי הוא שמשהו שנראה דומה מאוד לשני מאווררי תקרה מחזיק אותונו באוויר כל כך הרבה זמן.

אדר מזגוגיות ראתה בפעם הראשונה שיש לי כתם לידה על הצוואר, ושאלה מתי הספקתי לקבל שם היקי וממי. כשהראתי להם שזה כתם לידה, ושיש לי עוד אחד יחסית גדול גם על אחורי כף ידי הימנית, ליאור הנרד (טי-אם של גדי), שאל אם אני נכנס למסיבות חינם. התשובה היא כן, ליאור, אבל חכה שפגוש את בן דוד שלי, לו יש כתם לידה בצורה של צמיד ורוד.

הסלולרים התחברו בכל מיני מקומות באילת לרשת הסלולרית הירדנית. הלפטופים התקשו להתחבר ברחבי המלונות, בין השאר בחדר תקשורת.

יובל כתב על חמי שאיחל ערב טוב למיקרוסופט. אדר הצטרפה ושרה יחד עם חמי במופע “אם תרצי אחזור, לבן במסך כחול”.

דוד פסיג, עתידן, הרצה שם. לפני כן הוא ישב בחדר התקשורת ונתקל במשהו מאוד עתידני באינטרנט, ולפי תגובותו, זו פעם ראשונה שהוא ראה את זה.

ביום רביעי בבוקר יצאתי מאחת ההרצאות, ובחוץ חילקו קפה תמורת ואוצ’רים. אני חושב שכעסו עלי, כי יצאתי מהאולם בלי לתת את הואוצ’ר שלי לדיילת, ולא רק זה, אפילו לא לקחתי קפה.

הלפטופ שלי הוא גרוטאה. פרסריו של קומפאק בן 3 וקצת וכבר מקרטע. הסידי לא עובד, המסך לפעמים נכבה סתם, וכשמד הסוללה מראה שנותרו 45 דקות, הוא מתכוון שנותרו קצת פחות – קרוב יותר ל-0 דקות.

אחד העיתונאים שהיו שם, ואין לו בלוג, מה שאומר שאני מפחית מהעומס על השרת שלי כי עד עכשיו שלחתי מליונטלפאים טראקבקים לכל מי שכתב על הכנס, הבחין יחד איתי שאת העיתונאים ואנשי מיקרוסופט אחסנו ברויאל גארדן, רואיל ביץ’ ודן (ואם לא ברור, אני הייתי אורח של מיקרוסופט בכנס) שם גם התקיימו רוב ההרצאות, ובמלונות המרוחקים יותר שמו את האורחים מחברות כמו א.א.א.א מקררים מזגנים ומקינטוש.

החתול שלי התיישב לי על התיק מהרגע שחזרתי הבייתה. תירוץ טוב לא לפנות אותו מהמסדרון ולפרוק אותו.