בזמן שאני אצא מהבועה שלי, כדאי שתצאי מהקופסה שלך ותגלשי מבית קפה אינטרנט, אם את רוצה לפרסם טוקבקים לא חתומים שמראים כיצד עובדי החברה מתמודדים עם ביקורת על מוצר תוכן שלה.

אני מאוד בעד, בלי ציניות. אני חושב שיש מקום לכתיבה עצמאית ובלתי תלויה, וצריך להיות קשר ישיר בין החברות לבין לציבור שנמצא בראשי התיבות ‘יח”צ’. למרות שהודעות יח”צ לא צריכות להיות מקור יחיד או עיקרי לכתיבה – הן בהחלט מקור חשוב, בדיוק כפי שהן חשובות כשהן מוסוות תחת מייל “אנונימי” מגולש. מודל דומה בו אני נעזר בנושאים הנוגעים לחברות בחו”ל הוא BusinessWire – ואני לא מכיר משהו דומה בעברית.

יש חשיבות גם לשקיפות של כל התהליך העבודה. הודעות לעיתונת, לרוב מלאות בסופרלטיבים ומילים כמו ‘חדשני’, לא תמיד מדייקות בלשון המעטה (אם היה לי שנקל על כל פעם שנכתב “לראשונה בעולם”, כבר מזמן הייתי מסיים לאסוף את כל השנקלים שנמצאים במחזור), והרבה פעמים מחסירות בפרטים חשובים (כמו – למה זה צריך לעניין מישהו?). הנה ההזדמנות של הגולשים לקבל את חומר הגלם ולראות בעצמם את המידע באופן ישיר ולהחליט מה רלוונטי עבורם.

אני גם חושב שלדוברים וליח”צנים לא תהיה כלל התנגדות לשלוח הודעות לעיתונות לבלוגרים ולכל מי שיחפוץ בכך. הרי המטרה של ההודעות האלה היא שהן יתפרסמו בתפוצה נרחבת ככל הניתן, וידיעו לכמה שיותר קוראים. לדוברים רבים כל כך חשוב שהידיעות יתפרסמו – עד שהם מוודאים שההודעה הגיעה על ידי משלוח שלה עוד פעם, פעמיים.

אחת עשרה.

וגם בפקס.

ובדואר (??).

ושוב באימייל.

ובשיחת טלפון.

לשלוחות של כל הכתבים של המדור – אחד אחרי השני.

ולאותה שלוחה פעמים, אם היא רשומה על שם שני אנשים בפקנס טלפונים.

וגם לסלולרים של כולם.

כולל כתבים שכבר לא עובדים שם 4 שנים.