אז כמה מחברי כן נסעו, וערוץ 2 שלח את אילן לייזרוביץ’. אני מניח שהייטק וטכנולוגיה זה לא תחום הסיקור הרגיל שלו, וזה בסדר – לא כולם צריכים להבין בהכל. הוא ראיין שם את נציגי מיקרוסופט שיתכן שלא מסרו לו את כל המידע עבור הכתבה שהביא משם, ואני שמח להשלים פרטים.

המשחק “גיבור גיטרה” (או guitar hero, אם תרצו), בו יש לנגן על גאדג’ט דמוי גיטרה לפי הוראות על המסך, הוא לא ממש מכשיר חדש. הוא יצא כבר ב-2005, ומאז יצאו לו שני המשכים וכל מיני גירסאות, וגם משחק יותר מתקדם – Rock Band שבו יש כבר להקה שלמה שצריכה לדעת לנגן.

קונסולות ה-XBOX, עליה עובד המשחק (ולא רק עליה אגב, המחשק מתאים גם לקונסולות המיוצרות על ידי חברות מתחרות למיקרוסופט שמארגנת את הכנס באילת והזמינה אליו את העיתונאים), תגיע בקרוב, הובטח בכתבה. אני מניח שאם מבטיחים משהו כזה כל כך בנחישות, ומדברים עליו כבר 3 שנים, הרי שהוא חייב לקרות.

גם הזון לא ממש חדש. הוא יצא לפני שנה וחצי (ובדקנו אותו), ומאז יצאו לו גירסאות חדשות, שעדיין לא הגיעו לישראל. “מעבר לזה שהוא מנגן מוזיקה ומשמיע וידאו”, אמר ליאור צורף, מנהל השיווק של מיקרוסופט בישראל, הוא מאפשר לך לשתף”, והסביר איך אפשר לשלוח שירים ממכשיר למכשיר. נהדר. רק שהוא כנראה שכח לציין שאת השירים שקיבלתם מחבר תוכלו לשמוע רק שלוש פעמים.

דפדפו בפליקר בתמונות שצילמתי. אחד הדברים שהפתיע אותי הוא שמשהו שנראה דומה מאוד לשני מאווררי תקרה מחזיק אותונו באוויר כל כך הרבה זמן.

אדר מזגוגיות ראתה בפעם הראשונה שיש לי כתם לידה על הצוואר, ושאלה מתי הספקתי לקבל שם היקי וממי. כשהראתי להם שזה כתם לידה, ושיש לי עוד אחד יחסית גדול גם על אחורי כף ידי הימנית, ליאור הנרד (טי-אם של גדי), שאל אם אני נכנס למסיבות חינם. התשובה היא כן, ליאור, אבל חכה שפגוש את בן דוד שלי, לו יש כתם לידה בצורה של צמיד ורוד.

הסלולרים התחברו בכל מיני מקומות באילת לרשת הסלולרית הירדנית. הלפטופים התקשו להתחבר ברחבי המלונות, בין השאר בחדר תקשורת.

יובל כתב על חמי שאיחל ערב טוב למיקרוסופט. אדר הצטרפה ושרה יחד עם חמי במופע “אם תרצי אחזור, לבן במסך כחול”.

דוד פסיג, עתידן, הרצה שם. לפני כן הוא ישב בחדר התקשורת ונתקל במשהו מאוד עתידני באינטרנט, ולפי תגובותו, זו פעם ראשונה שהוא ראה את זה.

ביום רביעי בבוקר יצאתי מאחת ההרצאות, ובחוץ חילקו קפה תמורת ואוצ’רים. אני חושב שכעסו עלי, כי יצאתי מהאולם בלי לתת את הואוצ’ר שלי לדיילת, ולא רק זה, אפילו לא לקחתי קפה.

הלפטופ שלי הוא גרוטאה. פרסריו של קומפאק בן 3 וקצת וכבר מקרטע. הסידי לא עובד, המסך לפעמים נכבה סתם, וכשמד הסוללה מראה שנותרו 45 דקות, הוא מתכוון שנותרו קצת פחות – קרוב יותר ל-0 דקות.

אחד העיתונאים שהיו שם, ואין לו בלוג, מה שאומר שאני מפחית מהעומס על השרת שלי כי עד עכשיו שלחתי מליונטלפאים טראקבקים לכל מי שכתב על הכנס, הבחין יחד איתי שאת העיתונאים ואנשי מיקרוסופט אחסנו ברויאל גארדן, רואיל ביץ’ ודן (ואם לא ברור, אני הייתי אורח של מיקרוסופט בכנס) שם גם התקיימו רוב ההרצאות, ובמלונות המרוחקים יותר שמו את האורחים מחברות כמו א.א.א.א מקררים מזגנים ומקינטוש.

החתול שלי התיישב לי על התיק מהרגע שחזרתי הבייתה. תירוץ טוב לא לפנות אותו מהמסדרון ולפרוק אותו.