בינתיים, שני אירועים שאני מנחה באייקון מבעד למראה שיתקיימו באשכול פיס, שפרינצק 4 ת”א. רשמו ביומנים והגיעו בהמוניכם או בבודדיכם.

פאוור פוינט קריוקי אייקון.
דומה לשני אירועי פאוור פוינט קריוקי שעשיתי עם אסף שגיא. מרצים עולים לבמה ומאלתרים הרצאה על פי מצגת שלא ראו לפני כן. אלא שהפעם נושאי ההרצאות יהיו קשורות למד”ב ופנטזיה.
יום שלישי, 23:00 28/09, אולם 2

פודקאסט זה לחלשים – הקלטה חיה
כבר 46 תוכניות ועוד ספשלים שאני מקליט עם ארז רונן ואנחנו חופרים שם על תרבות, פנאי, ושאר שטויות עם אורח מתחלף בפודקאסט זה לחלשים (ויש גם ב-iTunes). הפעם נדבר קצת על אירועי אייקון, מד”ב, פנטזיה ועוד כל מיני ונקליט את זה מול קהל חי ממש כמו קרובים קרובים, או מה שיש היום בטלוויזיה הזאת של הצעירים.

יש עוד אירועים בתוכנית אייקון מבעד למראה

עשיתי קישורי ביטלי מגניבים, אז אתם יכולים לטווטר, לפסבק ועוד

http://bit.ly/pptk-icon

http://bit.ly/halashim-live

http://bit.ly/icon-program

בגלל שהגעתי מוקדם הצלחתי להידחס פנימה עם כמה חברים טובים, ולצפות (ולהצטרף בזיוף בקולי) בביצועי כיסוי לשירים של האלבום “צפוף באוזן” של כוורת – להקה, שכמו רבים, אני מאוד מאוד אוהב. כשהחלו שני האלבומים הנוספים, ברחנו למופע הזריחה של גידי (תמונות בקרוב).

מרבית הביצועים לכוורת היו מצוינים, חלקם קצת פחות. הנה תמונות שלי מהאוזן (עד כמה שאפשר היה לצלם), והביצוע הממש מעולה של דורי בן זאב ל-”סוף ההצגה” ו-”ככה היא באמצע” מהיוטיוב של האוזן (שם יש את שאר הביצועים, כשבחלקם השיער שלי מסתיר את האומנים).

ככה זה נראה

צילום: אסף שגיא
ליווי מוזיקלי: גל רביב

פאוור פוינט קריוקי הוא משחק אלתורים בימתי, שמבוסס על מצגות. לוקחים מצגת אקראית שמוצאים באינטרנט ובלי שרואים אותה קודם מתחילים להעביר אותה ב-3-4 דקות. חנוני? כן. מצחיק? כן. תראו בווידאו.

המצגת יכולה להיות על תוכניות כלכליות של חברה, על רפואה, על בעלי חיים, על ספרות, על נדל”ן ועוד שלל נושאים, והרצאה שמעבירים יכולה להיות בנושא אחר לגמרי, הנסיון להתאים את ההרצאה לשקפים הוא האתגר. ומי מנצח? הצופים.

כעת, בית לייוויק הסכים לארח משחק כזה שאותו ארגנתי ביחד עם אסף שגיא. הוא יתקיים ביום ראשון, 13.6.10 בשעה שמונה בערב. בבית לייוויק – דב הוז 30 תל אביב. אנחנו גובים סכום סמלי של 10 שקלים שהולך לכיסוי ההוצאות על האולם.

אתם יכולים לבוא ולהירשם להעביר מצגת ו\או סתם לשבת בקהל ו\או סתם להתמנגל עם אנשים. מומלץ מאוד להרשם לאירוע בפייסבוק, בשביל שנוכל להערך לפי כמות המשתתפים וכדי שנוכל לשלוח עדכונים לכולם לפני האירוע.

אסף שגיא ואני ניצלנו את החגיגה הכפולה והוא צילם אנשים עם מגבות Don’t Panic.
יש אלבום

(צילום ועריכה: אסף שגיא)

עודד: ‫על פי שיטת הפיפו, שדומה למונח בכדורגל, אבל הוא לא, עלינו לטפל באופיר קנר‬
‫האיש מקיסט, וזה אתגר‬
מירית: בשבילי במיוחד, אתה הרי יודע שבתקופה שאני למדתי באקדמיה לא לימדו מק, זה היה חומר למכללות
תן לי רגע לאתר את שולחן העבודה שלו
או שאולי תצלם לי אותו בזירוקס שלך?
עודד: ‫אעשה זאת. מלאי את המכונה בספירט ואשלח לך‬
מירית: רגע
אוקיי
שלח
עודד: ‫עד שהספירט יתחמם אספר שיצא לי לעבוד עם מק בעברי. בגלגול קודם בו הייתי ילד חנון, ובמכון ויצמן.‬
‫היו מעבדות מיוחדות למחשבים הללו‬
‫ספירט אמור להתחמם בכלל? אני מקווה שלא אשרוף את הקליניקה‬
מירית: הנה
זה הגיע, קצת מריח מעמילן, לא נורא
עודד: ‫אני רואה פה שלושה דברים במבט ראשון.‬
מירית: כן
עודד: ‫ראשית – סדר ונקיון. השולחן נקי, הקיצורים למעלה ומלטה מסודקים כמו חיילים‬
‫שנית – גווני שחור אפל – משהו חשוך בחייו של אופיר.‬
‫שלישית – שופונוי‬
‫שופוני.‬
‫יש לי אפל.‬
‫הנה ראו – אייקון התפוח ניצב במרכז. שלא תטעו‬
מירית: אני מקשיבה
עודד: ‫מה אנחנו חושבים על כל אחד מהגורמים הללו?‬
מירית: שופוני כפול ומכופל
כמו כל משתמשי המק, חלק מהיות משתמש מק (בארץ) הוא מוטיב ה”הביטו בי, ראיתי את האור”
אם שמת לב- הרזולוציה שהוא עובד בה (אנחנו נשאירים לכם המאזינים את המסך בגודלו המקורי למען תראו) תואמת את הדגם הביתי המטורף של מק
עודד: ‫מדובר במחשב נייד כמובן‬
מירית: כן
אבל איזה מחשב נייד יכול לשאת רזולוציה בכזה גודל?
עודד: ‫אין ספק.‬
‫אני שם לב גם שאופיר הוא בן אדם שקצת דואג‬
‫לא משאיר שום דבר מחוץ להשגחתו‬
‫שימי לב בשורה העליונה‬
מירית: כן
הכל פתוח
עודד: ‫נוסף על התאריך והשעה, אופיר יודע בכל זמן מה מידת ההטענה של הסוללה, מה מהירות תעבורת הרשת (למידע שנכנס ויוצא), מה הטמפרטורה וניצולת המעבד‬
מירית: סטטוס וטמפרטורת מעבד
עודד: ‫בדיוק.‬
מירית: אני סקרנית לגבי כמה אייקונים שם, עודד.
עודד: ‫אופיר הוא מה שנקרא מנהל “האנדס און”‬
מירית: אולי תוכל לעזור לי
עודד: ‫אוקיי‬
מירית: הנה
סימנתי לך אותם
עודד: ‫אשים שוב קומקום עם ספירט‬
מירית: לא הנה
עודד: ‫אוקיי‬
מירית: הבט מולך
עודד: ‫יש לנו מספריים‬
‫שכידוע מסמנים את יכולתו של אדם לחתוך איפה שצריך ללא רחמים‬
‫וללא סנטימנטים‬
‫לקצר ולהיות יעיל‬
‫וזה כלל לא חשוב מה קיצור הדרך ומה התוכנה שעומדת מאחוריהם‬
‫משפקי השמש, הם לפעמים פשוט סיגר. אופיר הוא חכם בשמש ודואג לבריאותו. אין פה משהו מסתורי‬
מירית: סימבוליקה היא אבן היסוד של משתמשי מקינטוש לאורך השנים, אני מסיכנה איתך
מסכימה
עודד: ‫הרי התפוח הנגוס, הוא התפוח מגן עדן. הפרי האסור.‬
מירית: נשאלת השאלה האם המשקפיים הם רק סמל
האם משקפי השמש לא מייצגים את הכמיהה, את הרצון הזה בשהות בחוץ
מן, חלום קטן בראש שולחן העבודה
עודד: ‫יתכן מאוד, אך עם שולחן עבודה כהה יש השתקפות‬
‫אז יש פה קונפליקט אצל אופיר‬
מירית: כן?
עודד: ‫את לא מסכימה?‬
מירית: לא בטוחה שירדתי לסוף דעתך
עודד: ‫ראי‬
‫את אומרת שאופיר כמהה לצאת החוצה‬
‫באופן מעשי ופרקטי, קשה לשבת בחוץ עם מחשב נייד שלו יש רקע שחור‬
‫כי אז הוא לא יראה את אייקוניו אלא את מה שנמצא מאחוריו‬
‫המחשב הופך לראי‬
‫אם כך, מדוע הוא ירצה לצאת לשמש, אבל לא ילביש את שולחן העבודה כראוי?‬
מירית: או
וואו
זה עמוק משחשבתי
עודד: ‫אנחנו לא שטחיים פה, מירית‬
מירית: אני מרגישה פער עצום בין הכמיהה, בין החלומות לאור יום לפרקטיקה
זה פתאום צועק אלי חזק מכל דבר אחר בשולחן העבודה
“אור שמש”
פוטוסינתזה
עודד: ‫בדיוק‬
מירית: אתה יודע שלקחתי קורס בתקשור לפני שנה
פתאום אני לא יכולה להשתיק את מה שזועעק אלי מהמסך
עודד: ‫הנושא היה תקשור או אופי הלמידה?‬
מירית: למדנו לפתוח עצמנו לקריאות באינפרא אדום או בלוטות’ שמגיעות משולחנות העבודה
“לפתוח את כל הפורטים” קראו לזה
עודד: ‫ומה זועק?‬
מירית: אני מתכוונת לגשר להשלמת הווי-פיי
הצילו
השולחן זועק הצילו
עודד: ‫ממה יש להציל את השולחן?‬
מירית: שולחן העבודה רוצה לשתמלא באייקונים שמחים צבעוניים ולא רלוונטיים
הוא רוצה לרקוד בשדה
הוא רוצה לאמא
עודד: ‫הוא לכוד‬
מירית: עודד
אני קצת מותשת מהחוויה
תן לי רגע להשיב את נשימתי
אולי תאמר דבר חסות למאזינים
עודד: ‫תוכנית זו מוגשת לכם בחסות הכפתור Print Screen. קטן יותר מ-Shift שימושי יותר מ-Pause|Break.‬
מירית: טוב
עודד
תודה לך על ההפסקה
תודה למאזינים על הסבלנות
עודד: ‫ותודה לספונסרים שלנו.‬
מירית: ודאי
עודד: ‫מילות סיכום?‬
‫על אופיר לשחרר את המחשב שלו יותר?‬
מירית: כן
תן לו להתפרע
להיות קצת מיקרוסופט
להניח קבצי dll במקונות לא רלוונטיים
לשכוח לרוקן לפעמים את סל המחזור
עודד: ‫להניח בדסקופ קובץ שאי אפשר למחוק‬
מירית: אפילו להעביר פס אחד של צבע בשולחן העבודה
למעשה,
הייתי מייעצת לו את ההיפך המוחלט ממה שייעצנו לאור ברקת בתוכנית הקודמת
עודד: ‫לגמרי‬
‫אני איתך‬
‫אופיר, אם אתה שומע, למרות שחלף עשור מאז ששלחת לנו את התמונה של השולחן, התפרע קצת‬
‫חיה על הקצה.‬
מירית: Slik and Glossy are just adjectives- not a way of living
עודד: ‫בהחלט מירית. עד לפעם הבאה‬
מירית: עד לפעם הבאה

הניתוח אצל מירית

Download audio file (Halav-Eim-Mayim.mp3)

חלב עם מים – היפופוטם

הטמטום שנקרא היפופוטם יופיע בסינמטק תל אביב בשישי 28.5.10 עם מערכוני וידאו, מערכונים על הבמה, הפעלות לקהל והסרט “המוסד הסגור” שאני אשמח לראות פעם ולהבין על מה כל המהומה. אירוע פייסבוק

גם למיקי רוזנטל, שנכחתי בשבוע שעבר במפגש בלוגרים איתו בערוץ 10, החלטות הפרוגרמינג (שיבוץ) האלה נראות מוזרות. אבל הוא אומר שהוא לא מבין בפרוגרמינג ובסופו של דבר מקבל את ההחלטות שנעשות בערוץ. והנה הוא מצא את עצמו על כס המגיש בשישי בערב.

מיקי רוזנטל רוצה להשפיע, לשנות ולהילחם ולעשות עיתונות אמיתית מחד, אבל מודע לכללי המשחק, לאינטרסים ולכוח האמיתי של העיתונות מאידך.

“אין עיתונאי אוביקטיבי”, הוא אומר, “יש עיתונאי הגון”. אני מסכים איתו שכבר ההחלטה אם לעסוק בנושא מסויים או להתעלם ממנו, לפני שבכלל שופטים את אופן הטיפול, נובעת מהשקפת עולם, אג’נדה, דעות וגורמין נוספים.

יש משהו אמביוולנטי אצל רוזנטל. הוא לפעמים מרגיש נבוך ומרגיש צורך להתבדח, מחוייך ומבוייש, אומר כמה הוא לא יעקב אילון ולא מתאים לטלוויזיה אבל הסכים לנחות כי ביקשו ממנו, ומצד שני – עושה טלוויזיה כבר הרבה שנים ועשה קולנוע (“שיטת השקשוקה”) ורוצה להמשיך לעסוק בעיתונות באמצעי המדיה הזה, על אף מגרעותיו ועל אף שהוא צריך להתלבש בחליפה, להתאפר ולדבר בשפה קצת אחרת.

גם במפגש, וגם בראיונות קודמים הוא אומר שזו בעיניו הדרך להשפיע – לפעול דרך הרגש וליצור מניפולציות. בדיוק כפי שעושים בפרסומות. אלא שרונזטל לא רוצה למכור קוטג’ (ולא זכור לי שהוא עשה פרסומות, בניגוד לאנשי חדשות אחרים), הוא רוצה למכור את האמת שלו על יחסי הון שלטון, על גזענות, ועל דברים רבים אחרים שמפריעים לו.

היחס של רוזנטל לאינטרנט גם מעניין. הוא מכיר את הרשת, אבל לא מודע עד הסוף לניואנסים שלה. הוא לא הפיץ את שיטת השקשוקה באינטרנט – ובצדק. אני מעריך שהוא לא היה מצליח לכסות את ההוצאות על הסרט. זה ממש לא קל.

למרות הצלחת אתרי החדשות הגדולים, הבלוגים, פייסבוק, והמהפכות הקטנות שמתרחשות ברשתות חברתיות ככלים להפצת מחאה, רוזנטל עדיין חושב ומתעקש שמדורת השבט, ומה שאנשים ידברו עליו הוא שערי העיתונים, ומה שהיה בטלוויזיה – הגופים שבהם הוא עבד.

בסופו של דבר, גם ב”השבוע” מיקי רוזנטל מנסה שוב להביא לצופים את האמת שלו – וגם שם יהיה לו קשה, אבל לא נראה שהוא הולך לוותר.

עודד: ‫ובכן מירית, היום נדבר על שולחן העבודה של אחד, אור ברקת‬
עודד: ‫ צפוף צפוף צפוף. איך יש לו מקום ללכת שם בכלל?‬
מירית: עודד שניה
אני מחפשת את שולחן העבודה
הוא טבע לי כאן בערימת המסרונים והפקסים
עודד: ‫הוא נשלח אלינו בטלגרמה‬
מירית: אה
נכון
האמת, לא נעים לי לומר, הוא היה מתוייק אצלי במגירת ה”לאשפוז כפוי”
כלומר, זו או זה או במגירת ה”לשלוח עוזרת” אני לא בטוחה
תשמע עודד, שולחן העבודה הזה מכה אותי באלם
והכל מתחיל בפורמט של השליחה
BMP (על מנת להקל על המאזינים, המרנו אותו במעבדות שלנו)
עודד: ‫כן חשבתי על זה‬
‫לאיש יש מקום בלתי מוגבל‬
מירית: זה עוד סימפטום, זה הכל
עודד: ‫חצי מתעבורת האינטרנט הלכה רק על המייל שלו‬
‫ראי, יש שם אייקונים לתוכנות שכבר הוסרו‬
מירית: אני מרגישה שזה לא העניין
עודד: ‫אז מה העניין מירית?‬
מירית: אלו לא תוכנות שהוסרו
אלו קישורי הפעלה של קבצים שלא נקבעו מעולם
בכל פעם שאור רוצה לפתוח קובץ וורד הוא מחדש מגדיר באמצעות איזו תוכנה הוא רוצה לפתוח אותו
עודד: ‫לכאורה, ספונטני. למעשה – אדם לא החלטי‬
‫אם מצרפים סימפטומים אחרים‬
‫למשל הפעולה במקביל בטורנט ובאימיול‬
מירית: תראה עודד
אני אסתכן כאן ואומר שאני יכולה לתאר לך את הדירה שלו
עודד: ‫דירה?‬
‫זה מה שמסתתר מתחת לערימות הכבביסה?‬
מירית: המקום שבו הוא חי
בדיוק
כמה ארגזי ספרים לא פרוקים
(כמו קבצים של וורד לא משוייכים)
הבגדים מגיעים מהמכבסה, נשארים בשקית ומיד חוזרים אליה
אחרי לבישה
עודד: ‫אם הם לא על המיטה‬
מירית: בכל מקרה- הם לא עוברים בארון
תראה, עודד, אתה ראית את שולחן העבודה שלי ואתה מבין שאור מסמל עבורי את כל מה שאני לא. אני פורקת מזוודות לארון גם בחופשה של יום במלון ומתאימה לעצמי את הדסקטופ גם במחשב שאעבוד עליו יום
עודד: ‫למטה פתוח ציור – untitled. כמו אומנים רבים שמציירים ציור ללא כותרת. מה את חושבת על זה?‬
מירית: זו דרכו לשלוח לנו את צילום המסך
צייר
אולדסקול
אתה יודע מה הכי מפתיע אותי?
עודד: ‫הטפט?‬
מירית: דוקא לא
כל הסימפטומים מתחברים לי לדמות די ברורה
הכל סביב חוסר איכפתיות
אבל יש קיצור דרך אחד שמאוד מפתיע אותי
בסרגל השיגור המהיר- יש קישור מיקסר של המחשב, לשליטה בווליום
כידוע לכולנו, יש קישור קבוע כזה בשורת המשימות
מה שגורם לי לתהות -
האם השליטה בווליום כל כך חשובה לאור עד כדי שהוא יחסוך בקליק אחד?
לוקח לו שלושה קליקים יותר לפתוח מסמך וורד
והווליום הזה…
עודד, אתה חייב לעזור לי כאן
עודד: ‫המממ‬
‫תראי, יש פה משהו מעניין‬
‫מצד אחד יש עומס בדסקטופ‬
‫כי אצלו הכל על השולחן‬
‫הוא לא משאיר שום דבר מוסתר או בצד‬
‫מצד שני, השליטה ברעש כן חשובה לו‬
‫אני חושב שזה סוג של פיצוי‬
‫אם בבלגן הפיזי הוא לא ישלוט, לפחות תהיה לו גישה מהירה מכל מקום לשלוט במהירות בעצמת השמע. הוא לא רוצה עולם רועש מדי‬
מירית: יש רעש ויזואלי- לפחות הרעש האקוסטי בשליטה?
עודד: ‫בדיוק‬
‫ושליטה מהירה‬
מירית: אני אלך עם התיאוריה שלך
עודד: ‫ומה מסמל רצון לשליטה יותר מאשר תוכנה בשם Total Commander?‬
‫שפתוחה בכוונה‬
מירית:
LOL
עודד: ‫אני מקווה שהוא שומע אותנו למרות הפגרה שהיינו בה‬
מירית: אתה מכיר את התוכנה?
עודד: ‫ בוודאי‬
‫עוד מימי נורטון קומנדר‬
‫לפני שאת פונה לאור‬
‫אני רואה עוד ניגודיות מעניינת‬
‫יש קובץ אקטיביזם, ומתחתיו דרישה לתשלום‬
‫האם אור נלחם בממסד או נכנע לו?‬
מירית: זו שאלה שאפשר לשאול על כולנו, עודד :)
אבל מאוד חשוב לי להגיד לאור-
אור, עוד לא מאוחר!
אני מבינה שהזמן שלך חשוב ולכן נקון הוא לא בראש מענייך
מעייניך
אבל קח עוזרת
עודד: ‫או עוזר.‬
מירית: תשלים עם חוסר הזמן
כן, תודה אפרת אופנהיימר, סליחה, עודד
תחבק אותו
קבל את עצמך
ופנה לקבל עזרה
עודד: ‫כן. אחרת הדסקטופ יתמלא לך‬
‫כמו חייך שיהיו עמוסים‬
מירית: זה רק יעשה אותך אדם חזק יותר
עודד: ‫ויפה שעה אחת קודם‬
מירית: כן, אנחנו בדקה התשעים, שולחן העבודה יתמלא ואז – אין לדעת מה יקרה…
עודד: ‫אני חושב שניפרד ממאזנינו בשלב זה. ונמשיך לנתח דסקטופים בעתיד. לצערנו, כרגע התיבה מלאה אז אי אפשר לשלוח חדשים. אולי בעונה הבאה‬
מירית: תודה עודד
היה מרתק
עודד: ‫תודה לך מירית.

לפני שנה, כתבתי פוסט ליום העצמאות תחת הכותרת “הדגלנים יצרו כעת את הקבוע המתמטי פיי” על טקס הדלקת המשואות, שאני מאוד אוהב לצפות בו. אז מאחר שאני רואה בעצמי סוג של קומיקאי, שלא לומר ליצן – עשיתי את מה שקומיקאים יודעים לעשות הכי טוב – למחזר. וכתבתי את הטוויט על הפיי בטוויטר ובפייסבוק שלי.

אחר כך צייצתי עוד כמה “הדגלנים יצרו”, עם פתיחת הטקס – ובמקביל אלי (ואני משער שבעיקר בעקבותיי, כי נוח לי לאגו לייחס את זה לעצמי), התחילו אנשים בטוויטר לאלתר את הבדיחות שלהם. זו באמת אחת התופעות הכיפייות בטוויטר – הסטנדאפ הפתוח הזה, והכיוונים שאנשים לוקחים אליהם את הפורמט (כולל קרוסים בדיחות אחרות בשפת טוויטר). וגם: אם בדיחה אחת גרועה, מיד אחריה יופיעו שלוש טובות.

הנה כמה מהמובחרים מתוך מאות, אחרי שהעניין יצא לגמרי משליטה:

• effifuks: ״ועכשיו הדגלנים יבצעו את הסמל של טוויטר… ציפור קטנה״
• hakabuk: הדגלנים עשו כבר את הציפור של טויטר?י
• yoav85: הימורים: איזה צורות יצרו הדגלנים בטקס הממלכתי השנה? אני אומר צנטריפוגה או טופס זימון לחקירה על שוחד
• אני: הדגלנים יצרו כעת צורה של קהל בהופעה של דני רובס
• אני: הדגלנים יצרו בדיחה של רובי ריבלין עם המילים “הרשלה” ו”ירושלים”, ו”ניצבים אנו”
• Rubyzuby : הדגלנים יוצרים כעת כאפייה פלסטינית (@MacGyver)
• Omerdav: הדגלנים יצרו כעת דיסק-און-קי (@AnatKam)
• Ruby_Zuby: הדגלנים כעת יוצרים את הבועה השינקינאית האטומה (@Oprah)
• _Ananas: הדגלנים יצרו כעת סמל של מגן דוד, אבל בקטע אירוני ומודע לעצמו
• HaKabuk : הדגלנים יצרו כעת את אהודק, כמחווה על כך שהתחיל את כל ציוצי הדגלנים לדעתי @ehudk
• alodium: הדגלנים יצרו כרגע ציצים והשתיקו סוף סוף את רובי ריבלין
• idokius: הדגלנים יצרו רובי-ריבלין-סתום-ת’ג’ורה-כבר-יא-חפראווי
• roesnido: הדגלנים יצרו עכשיו צורה של אנשים משועממים שמגחיכים את עצמם ואת המעמד
• AnatKam: הדגלנים יצרו עומס על השרתים של טוויטר
• Shari : וכעת הדגלנים ייצרו את האות יו”ד. י
• hakabuk: הדגלנים יצרו את המילה “ערה” כשלידה סימן שאלה
• ronil13: הדגלנים יצרו כעת את החוקה. אבל לא באמת
• NITSAN_saddan: הדגלנים יצרו כעת צורה של מגרש מסדרים מאוייש
• Adi_BC: הדגלנים כעת יוצרים צורה של “עד מתי” מרב שהם מיואשים מהטקס והתפקיד שלהם
• niron: לא יודע באיזה ערוץ אתם צופים אבל אצלי הדגלנים נצפו חוצים את הגבול ללבנון והחלו לתקוע יתד בבינת ג’ביל
• michaeld: הדגלנים כרגע יצרו מדינה פלסטינית ואז את המילים ״לא באמת״
• yoav85: הדגלנים כעת יצרו אפליקציה שאומרת מי צפה לך בפרופיל, עובד בדוק עם הוכחות
• Thesharklady: הדגלנים ייצרו כעת קצין אתיופי שמוחאים לו כפיים ביום העצמאות אבל בטח לא יתנו לו להיכנס למועדון בתל אביב
• ronil13: הדגלנים יצרו כעת ענן וולקני לציון העלייה מאירופה
• Noaa_L: כל הקטע של הדגלנים הוא סוג של מבחן רושאך צבאי. אין קשר בין מה שרואים לבין מה שאמור להיות.
• dafnatalmon: מה עושים הדגלנים כשהאגם קפוא?
• roniyaniv: אם צריך להצהיר איזו צורה עשו הדגלנים, אז הם לא עשו עבודה מי יודע מה.
• shahar_0: הדגלנים לא באמת יוצרים כלום, זה הכל אשליה אופטית, ובכלל אין כפית

ועוד מלא. תשמרי את זה, ספרית הקונגרס.

הופל שכב בארון איזה שבוע ומשהו ומסיבות לוגיסטיות, הצילומים נדחו, אבל התקיימו בסוף. כללי הפורמט של אנבוקסינג אומרים שאני טועם את המוצר ופותח אותו לראשונה מול מצלמה, בשביל לא לזייף את התגובה. אז הנה, עם בדיחה מטופשת שתי בדיחות מטופשות בסוף.

צילום: אסף שגיא. אני מתנצל על המסגרת השחורה, ועל כך שזה לא ב-HD 720 משהו. אני עדיין צריך להאתפס על עצמי עם ההגדרות של הייצוא בעריכה.

המתמודדים (שעדיין לא השתפשפו לגמרי בתחרות, ושחלקם פשוט לא שרים משהו) צוותו לזוגות והתבקשו לשיר סולו מול צוות השופטים – צביקה הדר, גל אוחובסקי, מרגלית צנעני, דנה אינטרנשיונל, צדי צרפתי ופבלו רוזנברג. אחר כך הם התבקשו לשיר דואטים. השירים, אגב, לא היו שירים קלאסיים עבריים של דואטים כמו “דון קישוט”, של סנדרסון, אלא פשוט שירים עבריים בהם כל מתמודד שר בית. זה היה קצת מוזר.

שופטי כוכב נולד

אני לא צופה בכוכב נולד באופן קבוע. היא מסוג התוכניות שאני לעתים מזפזפ ונעצר עליהן. בכל זאת סיקרן אותי לראות את מאחורי הקלעים ולכן הגעתי לשם (ובשביל לצלם סלבים ברקע כמובן, שיעלו בשבועות הקרובים). כך גיליתי שהבמה של השופטים גבוהה באופן משמעותי מהבמה של המתמודדים למשל – בשביל שבטלוויזיה המבטים שלהם יפנו לכיוונים הגיוניים. כן טלוויזיה זה אשליה. ברוך הבא שוקיסט וזה.

בכל מקרה, בתוכנית בטלוויזיה מקבלים הכל מזוקק וערוך. שעות ארוכות של צילומים הופכות לשניות עד דקות בודדות על המסך. ויש סיבה לזה. המתמודדים לא תמיד מצליחים להופיע כמו שצריך, לא תמיד נינוחים מול המצלמות (ויש שם איזה מיליונתלאפים מצלמות מכל כיוון) ומול השופטים, ומול קצת קהל שיש שם – וכן בגלל שזה עדיין בהתחלה. אז לפעמים מתבדחים איתם (אם אפשר לקרוא להערות של צביקה הדר בדיחות), לפעמים נותנים עוד הזדמנות, לפעמים מרשים להם להוציא דף עם המילים ולשיר ממנו. כך, אם נכנסתי למשל לפריים בטעות, צריך לצלם מחדש את המתמודדים שיוצאים מהאודישן.

יש בכוכב נולד, לפחות מנקודת המבט שלי כצופה, בעיה שכבר הצבעתי עליה גם בתוכניות ריאלטי אחרות, והיא העומס. בשלב מסויים המתמודדים, מוכשרים, מצחיקים, מגוחכים, מרגשים או מעניינים ככל שיהיו – פשוט מתחילים לעייף. כי רואים הרבה מהם אחד אחרי השני. ומה גם שבצילומים מעורבת בו הרבה עבודה פחות מעניינת של מסביב ולא רק תכלס הופעות.

אני הייתי שם רק שעה וקצת. אני תוהה איך השופטים וההפקה מצליחים לעמוד בזה. לראות מאות או אלפי אנשים במשך שעות ארוכות, ולהצליח להתרגש ב-8 בערב מהמועמד האחרון בדיוק כפי שהתרגשו מהמועמד הראשון. אבל כנראה שזה מצליח.

לא באמת חשוב לי לעקוב באדיקות אחרי העונה השמינית, לסמן לי את הפייבוריט, לסמס לו בלי סוף בשביל לפרנס את קשת וטדי, להדפיס שלטי ענק שלו ולצרוח בקהל. אני חושב שבדומה לעונות קודמות גם העונה השמינית תעבור לי מדי פעם מתחת לשלט, ברגעים שבהם פשוט בא לי לצפות במשהו ואין משהו אחר.

עודד: שלום מירית.
…אני צריך למצוא את הדסקטופ…

מירית:עודד, אתה ודאי זוכר שניתחנו פה לא מזמן דסקטופ זוגי, של תמי ומעיין.
במילים אחרות- דסקטופ אחד- שני אנשים
היום הייתי רוצה להציג בפניך אתגר מסוג שונה- אישה אחת- שני שולחנות עבודה
איך אתה רוצה לגשת לזה ?

עודד: נתחיל בזה שתשלחי לי אותו כי אני לא מוצא.

מירית:שניה

עודד: ‫כן מאזינים יקרים, ככה זה בשידור חי. יש פאדיחות‬

מירית: הנה עודד, תבדוק עכשיו בפקס שלך

עודד: ‫הגיע

מירית: יופי, אז עודד יש כאן שני חללים פרטיים לבחורה אחת
מה עמדתך?

עודד: ‫שמעי, לכל אחד מאיתנו יש מספר דסקטופים‬
‫לפטופ\דסקטופ\עבודה‬
‫אך העובדה שהדסקטופים דומים‬

מירית: ודאי, אבל היא בחרה לשלוח את שניהם. כן.

עודד: ‫לא זהים אך דומים, מעידה על כך שלא מדובר בבחורה שחיה חיים כפולים מחד‬
‫אך כן יודעת לעשות הפרדות מאידך

מירית: תראה עודד, מה שאני חשבתי מיד הוא שנועה (זה שמה של הגברת) הרגישה ששולחן עבודה אחד לא יספיק לנו כדי לתפוס את אופיה
זו מחשבה אופיינית לאישה- שהרי נשים הם יצורים מורכבים למדי

עודד: ‫כן אך כאמור, שימי לב. בערך אותו מספר אייקונים‬
‫אותו סידור שלהם על השולחן‬
‫אותו אופי של תמונת רקע‬

מירית: טוב, זה צועק “פחד משינויים” לא כך?
או שמא, כמו שראינו אצל אסף- דוקא יעילות יתר?

עודד: ‫דווקא לא. זה מעיד על טיפוס עם הרגלים‬

מירית: בוא ננסה להבין אותה דרך ההבדלים

עודד: ‫ראי‬,
‫יש סוגיה מחוץ לעולם המחשוב‬
‫הפח- מתחת לכיור או לא מתחת לכיור‬
‫בכל בית בישראל יש אסכולה אחרת‬
אם היא תגיע לבית בו הפח שונה ממה שיש בבית שלה, זה ישגע אותה‬
‫היא לא תוכל להשאר שם יותר משעה‬.

מירית: אני לא יודעת עודד, אני מרגישה שיש משהו שחומק מאיתנו
מה הייעוד של כל אחד מהמחשבים?
אחד נייד- אחד נייח
אחד מחשב הורדות (דוקא הנייד, באופן מפתיע) ואחד מחשב לעבודה
במה נועה של העבודה שונה מנועה של הבית?

עודד: ‫זהו, שאין שוני‬
‫היא מנסה ליצור אשליה של שוני‬
‫על ידי בחירת רקע שונה‬
‫כמו בחיים‬
‫רוצה להראות שוני, אבל מינימלי‬
‫לא מעזה לפרוץ גבולות‬

מירית: עודד, אנחנו לא מסכימים הפעם

עודד: ‫פם פם פם!‬

מירית: נועה של הבית מרשה לעצמך לשבת מול המחשב בפיג’מה
הרזולוציה נמוכה, האייקונים מצ’ורנזים
יש ספר ילדים של תרצה אתר
ויש סדר עדיפויות שונה

עודד: ‫כן, אבל פיג’מה שהיא הייתה מרשה לעצמה לפתוח את הדלת לאורחים‬

מירית: אה בודאי, והפח נקי

עודד: ‫לא פיג’מה קרועה\מביכה\תחתונים‬

מירית: כן כן, משהו מסאטן, חליפת שני חלקים

עודד: ‫בדיוק, זה מה שאני אומר‬
‫היא מרשה לעצמה להיות ביתית, אבל גם לשים גבולות‬
‫אסור להיות פוחז ומבולגן, גם אם אתה בדל”ת אמותיך‬

מירית: אז אנחנו כן מסכימים
אני שמחה לשמוע
מה לגבי ה-טוויטדק
מה הוא אומר לך?
ולצידו ה- MIRC
חדש ונסיוני מול ישן ומוכח?

עודד: ‫היום לעומת האתמול‬
‫חיה את העולם החדש, אבל נשארת נאמנה לעבר שלה‬
‫לא שוכחת מהיכן צמחה‬

מירית: ומחשבון על שולחן העבודה, זה דבר שלא נתקלתי בו
שעון אנלוגי ותחתיו מחשבון
אני באמת לא יודעת איך לאכול את זה
שכורים לי שולחנות עבודה של מנהלי חשבונות וחשבי שכר שבהם נתקלנו בעבר
אבל די ברור שנועה היא אף אחת מהנ”ל

עודד: ‫שעון – היא צריכה לדעת תמיד מה השעה‬
‫היא ממהרת‬
‫כמו הארנב מאליס‬
‫החיים שלה הם מרדף אחד גדול‬
‫והיא בחורה דייקנית‬
‫שעון ומחשבון מעידים על דייקנות‬
‫או שאיפה לדייקנות‬

מירית: אבל זו כפילות

עודד: ‫מדוע?

מירית: יש כבר שעון בתחתית שולחן העבודה
יש כבר מחשבון של מע’ ההפעלה
למה ווידג’ט?

עודד: ‫השעון למטה הוא שקוף‬
‫צריך משהו בולט‬
אני שמתי לב למשהו אחר‬

מירית: כן?

עודד: ‫בשני שולחנות העבודה המסמכים הם האייקון הראשון‬
NOA
ו MY DOCUMENTS
‫ורק אחריהם היוטורנט והאייטונז‬
‫רוצה לומר, הפנאי לא ממלא תפקיד ראשי אצל נועה‬
‫יש חיי פנאי עשירים, אבל הם לא בעדיפות עליונה

מירית: בחורה עסקית
קודם אני
אח”כ העבודה
אח”כ הפנאי

עודד: ‫בהחלט‬

מירית: נשמע לי כמו סדר עדיפויות בריא למדי
אולי בריא מדי?
(פם פם פם פם)

עודד: ‫תראי, הייתי מציע, בשביל לשבור את השגרה‬
‫להזיז אייקון אחד לאמצע‬
‫שלא יהיה מיושר עם הגריד‬
זה מבחינתה יהיה מהפכני‬

מירית: אני מסכימה עם ההצעה שלך,
אולי שני שירים מושמעים במיוחד, כמו בשולחן העבודה של עדי?
משהו ארעי, מתחלף

עודד: ‫אין ארעי אצל נועה‬
‫הכל מתוכנן‬
‫הכל מוקפד‬
‫שום דבר לא מקרי‬
הבחירות שלה בדסקטופ, כמו בחיים, שקולות ומחושבות
‬אין “אטפל אחר כך”‬

מירית: עודד, המפיקה שלנו מסמנת לי שצריך לסיים

עודד: ‫‫אז בואי נסיים‬
‫ונסכם‬

מירית: בוא סכם- אני מרגישה שהייטבת להבין אותה ממני

עודד: ‫נועה היא בחורה מאוד מחושבת וקצת מאופקת. גם כאשר היא מבצעת שינוי (למשל מדסקטופ לדסקטופ) הוא לא בולט.‬
‫היא מקצועית מאוד, מוכוונת מטרה, ושואפת להיות דייקנית.‬
‫ולמרות הכל, היא יודעת לשים מקום של פנאי בחייה‬
‫ולא להיות רק בעבודה.‬
‫מירית‬?

מירית: כן עודד
אני מסכימה עם דבריך
נועה- את בחורה מאוזנת, קיבלת בין 25-40 נקודות
טיפוס B
אין לך מה לדאוג
יציאות החירום הן לא בשבילך
אז בואו נצא לפרסומות
לפני זה רק נזכיר שאפשר לשלוח לנו עוד שולחנות עבודה אל: desktop@dan-ya.com, שימו לב ממתינים יקרים, אנחנו נגיע אל שולחנותיכם- אל תדאגו.

עודד: ‫להתראות בשולחן הבא‬

אפשר לראות את הקריאה גם אצל מירית

צילום: אסף שגיא

אנבוקסינג – פתיחת אריזה – בדרך כלל מתאר וידאו של אנשים שפותחים לראשונה אריזה של מוצר, ובגלל שמדובר בחנונים, תמצאו הרבה אנבוקסינג של גאדג’טים ומוצרים אלקטרוניים. למה הם עושים את זה? כדי לחלוק עם הקהל את החוויה המרגשת של משחק עם מוצר חדש.

אני שאלתי את המונח לתחום המזון, למעט יוצא אחד מן הכלל – אנבוקסינג של מייבש כביסה משומש. לאחר בקשות מהקהל גם סידרתי את הקטגוריה על מנת שיהיה אפשר לראות את כל האנבוקסינג ממקום אחד מרוכז. אז בבקשה.

אפשר לשלוח לנו את שולחן העבודה שלכם במורס, בפקס או באימייל. יש כבר תור, אבל ננסה להגיע ולנתח גם אתכם.

‫והפעם – אסף מתל אביב שלח לנו את שולחן העבודה שלו. מהעבודה. מה אנחנו יכולים ללמודד על איש עם שולחן עבודה ריק?‬

אם תלחצו עלי אני אגדל

מירית: עודד, שניה לפני הניתוח, אני מרגישה שיש פה נסיון של מאזין לקדם עניינים עסקיים.

עודד: ‫ואנחנו נגד זה?‬

מירית: אני מדברת על הלינקים בנוטס.

עודד: ‫כמובן.‬
‫מה שמעיד על לויאליות לעבודה
‬
מירית: טוב
אה אוקיי
אז נחזור לפתיחה שלך.

עודד: ‫נחישות להראות לבוס מאמץ יתר‬
‫רגע רגע‬
‫בואי נתעכב על זה‬
מירית: בלבלבלבלבלבלב

עודד: ‫אני בטוח שבראיון עבודה‬
‫ששאלו מה תכונה רעה שלו‬

מירית: הוא אמר פרפקציוניסט?

עודד: כן
‫הוא אמר “אובר אצ’יבר”‬
‫”וורקוהוליק”‬
‫וכיוצא בזאת‬

מירית: אבל נראה שהוא לא שיקר
העדר של סממנים אישיים במעט בכלל
בשולחן העבודה
מעיד בין היתר על מסירות גבוהה

עודד: ‫אבל המרינה בתמונה מעידה על כמיהה לרחוק ממך‬
‫לכמעט בלתי מושג‬

מירית: פנטזיה על התרחקות
היית מהמר על איש שכלוא במערכת?

עודד: “‫אני עובד. אבל בראש שלי אני בחופשה‬”

מירית: מפחד להשאיר חותם בקיוביקל שלו?
עובד רק כדי להתקיים?

עודד: ‫עובד בשביל לעבוד, אבל מפנטז בשביל הנשמה‬
‫ראי, היעדר כל אייקון על שולחן העבודה – מעיד על אחד משני דברים‬
‫1. אדם מאוד מופנם ופרטי‬
‫2. מסודר מאוד‬

מירית: עודד, הייתי בוחרת דוקא באפשרות השניה
אדם מופנם היה נמנע גם מלהניח משהו שמרמז על אופיו על השולחן, הרי תמונה שכזו על שולחן העבודה היא סיבה לשיחה

עודד: ‫לחלוטין.‬
‫”איפה צילמת את זה… אה, הייתי שם פעם עם אשתי… ניסית את המסעדת פועלים ממש בסמטה שם… חה חה חה…” וכיוצא בזאת‬

מירית: לחלוטין
אנחנו רואים תוכנה לעיבוד תמונה ועיצוב ותוכנת תלת מימד למתקדמים
יש שיאמרו ארכיטקטים
אדם כל כך מסודר לא סתם משתמש בנדלן קיצורי הדרך שלו
בנוסף ישנה בחירה מעניינת בהקצאת נדלן מסוג דומה לפנקס!
מה דעתך על זה?

עודד: ‫שופע רעיונות‬
‫חייב תמיד לרשום אותם‬
‫זה כמו הפנקס ליד המיטה‬

מירית: אז תוכנת הנוטס, הפתקיות, היא רק מס שפתיים?

עודד: ‫היא עניין אסטתי‬
‫שימי לב שהיא לא משמשת אותו לתזכורות‬
‫כמו “למלא את הדו”ח”, “להתקשר לאבי” וכדומה‬

מירית: עודד, יש שלושה פתקים על שולחן העבודה והם לא באותו גובה, זה לא מתאים לפרופיל שמצטייר לי
או שאולי זו דרך נוספת להבעת יצירתיות…

עודד: ‫לא. הוא רוצה להבליט לעצמו ועולם את התכונות החשובות‬
‫כך הוא מתנהג גם במפגשים חברתיים‬
‫דואג להחצין את האזורים המחמיאים במראהו החיצוני, וכן את תכונות האופי הבולטות‬

מירית: על סמך מה אתה מסיק את זה?

עודד: ‫על סמך זה שיש פתקית בולטת‬
‫שיכול להיות שהוא פשוט הקליק עליה לפני שצילם את המסך.‬
‫אבל זה יהיה מטופש לא לתת משמעות למשהו אקראי.‬
‫שהרי אין “אקראי” בקריאה מיסטית‬

מירית: אין אקראי בחיים שלנו עודד, זה מה שאנחנו אומרים לכל מאזינינו

עודד: ‫לי יש סוגיה שאני מתחבט בה‬

מירית: בבקשה

עודד: ‫האייקון הראשון והמרכזי בדסקטופו הוא דפדפן הכרום‬
‫ממשיך את הקו של לחיות את הפנטזיה, להיות תמיד באינטרנט‬
‫אבל למה דווקא כרום?‬

מירית: העיצוב החלקלק, הרצון להיות תמיד בראש העדר- מבחינה טכנולוגית
גם הפוטושופ הוא גרסא אחרונה

עודד: ‫אוקיי,זה הפשט‬
‫מה הדרש‬
‫מה מסתתר מאחורי זה?‬

מירית: זו שאלה מעניינת עודד, רגע, שולח לי כאן מסרון אחד המאזינים
שניה
כן,
יקיר, קריית אונו, חושב שהבחירה בכרום היא בחירה אסתטית נטו.
אני מבינה
משהו שיתאים ויזואלית לאייקון “התחל” של גרסאת מע’ ההפעלה

עודד: ‫העיגול

מירית: עיגול לצד עיגול
שני כוחות משמעותיים בשוק
דויד וגוליית
או בימינו – גוליית לגוליית

עודד: ‫שני העיגולים גם מסמנים, לפחות בעיני, את המשקפיים שהוא חובש על עצמו בשביל לראות את העולם בדרכו‬

מירית: אני מסכימה לחלוטין עודד
ומזכירה לך את שולחן העבודה של הגברת מרפידים שבו הבחנת בצוהר האמיתי שדרכו היא הביטה בעולם בדרכה.

עודד: ‫כיצד היית מסכמת את אסף?‬

מירית: אני מרגישה שאסף עוד מחפש את הדרך שלו להתבטא, בינתיים- קצת בדומה לנערות מתבגרות הוא מבליט את התכונות החיוביות שלו, שם אודם, אולי איזה פס כחול
אבל טרם בחר בדבר שמייחד אותו
תראה,
אולי אתבדה ומתתחבא לנו פה איש אשכולות אמיתי
מן לאונרדו דה וינצ’י של הרשת
כותב באימפולסיביות בפנקס,

עודד: ‫בכתב ראי‬…

מירית: מצייר, עוסק בתלת מימד
וכל זה עם שולחן עבודה נקי
לי הוא עגוז קשה לפיצוח, יותר מהכל אני מרגישה ממנו תחושה של קיו-בולף כדור ביליארד.
מה אתה חושב?

עודד: ‫אני הייתי, לסיכום, מציע לאסף להוריד את המשקפיים ולהרים את ראשו מן הפנקס. ובמילותיו של אהוד מנור – “אתה עוד תגלה את העולם, אם תרצה או לא תרצה. יש עוד זמן להשתנות מן הקצה אל הקצה”.‬

מירית: יונית! יופי, זו הזדמנות מצויינת, יונית הטכנאית שלנו תמצא את השיר בתקליטיה ובינתיים נפרד מכם, קהל המאזינים, תודה לאלון המפיק
תודה לך עודד,
ליונית כמובן

עודד: ‫ולכל מאזיננו הנאמנים ששולחים דסקטופים וומתינים בתור בסבלנות לא אופיינית לישראל‬

מירית: כן תודה
שבת שלום

לדסקופ של עדי | לדסקטופ של תמי ומעיין | לכל הקריאות

מירית: שלום עודד, וחג שמח.

עודד: שלום מירית

מירית: בוא נביט בצילומסך ששלחה לנו בחורה צעירה בשם עדי
בהתרשמות ראשונה הייתי אומרת שרב פה בנסתר על הגלוי, מה דעתך?

אם תלחצו עלי, אני אגדל

עודד: ‫בחורה קונפורמיסטית‬
‫‫משתשמת בברירת המחדל של התמה והתמונה של Windows‬
מחזיקה במכשיר נוקיה‬

מירית: צופה בוידאו עם מדיה פלייר ובתמונות עם סייר התמונות

עודד: ‫לחלוטין.‬
‫לא מנסה לחולל מהפכות‬
‫מאמינה שמה שעובד לא צריך לתקן‬

מירית: מצד שני ובאופן מפתיע- לא צורבת בנרו

עודד: ‫לא. במקומות שבהם זה חשוב לה היא בודקת אפשרויות אחרות‬
‫אך שימי לב שהיא גם לא עדכנה את האבטחה‬
‫שמה מבטחה בתוכנת האנטיוירוס‬

מירית: יש לי תחושה שמדובר בבחורה מהדור החדש

עודד: ‫גם אין לה קישור ל”מחשב שלי” או ל”המסמכים שלי” על שולחן העבודה‬

מירית: בניגוד לזוג שהיה לנו אתמול- עדי נמצאת אחרי המהפכה

עודד: ‫מדובר בבחורה שיודעת בדיוק מה היא צריכה ומה היא רוצה‬

מירית: כמו כל בני דורה- אין טעם לעשות התאמה אישית כי המחשב הוא רק שלוחה
הוא רק מסוף לחיים שלהם
כמו כלים חד פעמיים
הייתי מהמרת שאין הרבה קבצים אישיים במחשב

עודד: ‫המחשב הוא בר חלוף‬

מירית: אפשר לפרמט אותו ולהתקין מחדש ועדי לא תבחין בהבדל

עודד: ‫לא. גם רואים על הדסקטופ. בחורה צנועה. קבצים מעטים. תיקיה אחת אישית של דרור שבטח יש שם מסמכים מעטים‬

מירית: כן, דרור…

עודד: ‫מה אנחנו יכולים ללמוד מטעמה המוזיקלי‬
‫בחרה שני שירים שמלווים אותה‬ ‫כנראה באופן זמני והם יתחלפו‬.
‫הם מעידים על מצב הרוח הזמני‬

מירית: אני יותר סקרנית לגבי הנוכחות של ההומו הראשי, אולי האלפא-הומו מהסדרה הכי גאים שיש
גייל הווארד, סליחה, הרולד
האם נוכחות של גבר הומוסקסואל על שולחת עבודה של בחורה מעיד על רצון להשיג דברים שלא ביכולתה?
out of reach?
או אולי על תסביך אלוהות

עודד: ‫יתכן,‬ ‫אבל כאמור, הדסקטופ מלא בקבצים זמניים‬, ‫חולפים‬
‫אז את הרולד יחליף מישהו אחר בקרוב‬
‫מה שאפשר להגיד על עדי הוא שמדובר בבחורה מסודרת ומחושבת מאוד‬
‫הייתה עושה שער לכל מחברת, וקווים תחתיים בעט בצבע אחר‬

מירית: עם סרגל?

עודד: כן.‬
‫יש לה רשימת קניות מסודרת על המקרר ממויינת לפי מוצרים‬
‫‫ואת בטח שואלת מאיפה אני יודע את זה‬
‫ובכן, שלושת הקבצים בצד שמאל‬
מידע על חיסונים, משוב קבלת החלטות, ותכנון חודשי.‬

מירית: אני מבינה מיד, אבל בוא תשתף את המאזינים בהליך החשיבתי- אנחנו כאן גם כדי ללמד

עודד: ‫אלה קבצים שעוסקים בתכנונים לדברים בחיי היום יום‬
וכאמור, בגלל מיעוט הקבצים על שולחן העבודה, לא מדובר בקבצים שנשכחו אי שם בבלגן. אלא בכאלה הנמצאים בשימוש‬
‫היא רוצה לעשות חיסונים – בדקה באינטרנט מצאה קובץ, הורידה אותו – וכנראה תשלח אותו לסל המחזור כשתסיים לקרוא ותקבל את המידע‬

מירית: שימו לב, כמו שאומר עודד, שום דבר לא מקרי על שולחן העבודה הזה

עודד: ‫סל המחזור מלא, מה שאומר שלמרות שהיא מסודרת והחלטית, היא משאירה לעצמה מקום לחרטות.‬
‫מודעת לעובדה שגם היא אנושית ועשויה לטעות‬

מירית: מה שמבטל את תסביך האלוהות שייחסתי לה קודם

עודד:‫דברי סיכום, מירית?‬

מירית: בכלל לא התייחסנו לרזולציה, בוא לפני שנצא לפרסומות רק נאמר דבר על הבחירה לדבוק ב- 1024, עודד?

עודד: ‫קונפורמיזם, כאמור.‬
זוהי ברירת המחדל‬
‫אין סיבה לשנות אותה‬

מירית: אנחנו שוב חוזרים לדור הנוכחי, הדור של “לפנינו המהפכה- אחרינו כלום” הכל ארעי, אין טעם לבצע התאמות

עודד: ‫לגמרי.‬

מירית: עכשיו אסכם
הייתי ממליצה לעדי, ואולי לכל בני דורה, לזכור שהם אמנם ארעיים כמו כולנו אבל הטכנולוגיה כאן כדי לשרת אותם- עדי, נסי לתפוס יותר מקום ולייצר לך מרחב אישי אמיתי ולא עוד צלחת חד פעמית.

עודד: ‫אל תפחדי לעצב את המחשב. הוא חולף, אבל הוא המרחב האישי שלך בזמן הקרוב‬
‫תני לו תחושה של בית‬

מירית: יפה אמרת עודד
נצא לפרסומות, היו איתנו כאן בקו המומחים
מיד נשוב

אפשר לקרוא שוב את הניתוח גם אצל מירית.

מירית מטלון: ובכן, לפנינו הפעם משימה מורכבת במיוחד כיון שמדובר במחשב זוגי ששייך לתמי גבע ומעיין בלום, בחרנו להתעלם מהדברים המובנים מאליהם (מסמך שקשור לברווז, גודל התמונה על הדסקטופ) ולנסות ולעמוד על טיבו של הזוג המוזר דוקא מזוית אחרת, דקדקנית יותר, מעמיקה יותר, אם תרצו- תמי ומעיין של הפרטים הקטנים. אז אמור לי, עודד מה הדבר הראשון שעולה לראשך?

Sent at 4:37 PM on Wednesday

Dan-ya is busy. You may be interrupting.

אם תלחצו עלי, אני אגדל

עודד ועקנין: ‫ב-ר-ד-ק‬. ‫New folder בדסקטופ? באמת?‬

מירית מטלון: הייתי אומרת שזה אדם שנותן לדברים להכנס אליו, מוכן לקבל.

עודד ועקנין: ‫למה את אומרת דבר כזה?‬

מירית מטלון: למשל- הוא מרשה לכל תוכנה שולית להניח שורטקאטס על שולחן העבודה שלו, ללא הבדלי גזע דת מין וחשיבות

עודד ועקנין: ‫המממ‬

מירית מטלון: אולי מתקשה להבחין בין עיקר לטפל.
אבל יש לזכור שמדובר בזוג, זה מחשב של זוג- זה מעניין, כשהמחשב הוא משותף אף אחד לא לוקח אחריות על הניקיון בין היתר כדי לא לפלוש לפרטיותו של האחר.

עודד ועקנין: ‫אני חולק עלייך, לדעתי דווקא אין פה עניין של פרטיות.‬
‫מדובר באנשים מאוד פתוחים וליברלים‬: ‫מסמכים אישיים נמצאים על הדסקטופ ולא בתיקיה‬.
אישור רפואי וכל מיני‬

מירית מטלון: הממ, צודק, אני מקבלת את התיקון. זה רק עניין של לקחת אחריות על המרחב המשותף.
איך הייתי מתייחס לקיצורי דרך שבורים, לרוב למשחקים שכנראה הוסרו?

עודד ועקנין: ‫זה גלעד.‬
אנשים סנטימנטלים‬
‫לא מוכנים להיפרד מהעבר‬

מירית מטלון: בוא נדבר רגע על הצבע של הדסקטופ
לא מדובר בבחירה מקרית,
אפור הוא לחלוטין לא ברירת מחדל
מה דעתך על זה?
[ואפרופו גלעד- סולסיק! די מטורף... לא ראיתי את הציפור הכחולה כבר שנים]

עודד ועקנין: ‫כן‬
‫חיים בעבר אני אומר לך‬
‫אפור לכאורה מעיד על בן אדם קודר‬
‫אבל מאחר שיש שם תמונה קולנועית, ורמזים על לימודי קולנוע‬
מנשר וכדומה – מדובר באדם יצירתי‬
‫אמן מיוסר‬
‫כי אחרת היתה שם תמונה יותר צבעונית מהקולנוע‬
‫ולא אפורה‬

מירית מטלון: אז בינתיים יש לנו מחשב זוגי, שהוא בעצם חלל ציבורי ולכן אף אחד לא לוקח אחריות על הנקיון שלו
יש לנו נוסטלגיה והאחזות בעבר, כולל השארת גלעד לתוכנות שכבר עברו מהעולם

עודד ועקנין: ‫ויש לנו אמן מיוסר‬
‫מה את אומרת על זה שיש להם כרום‬
‫אבל שהם לא משתמשים בלשוניות‬

מירית מטלון: לגבי הלשוניות, לדעתי אתה טועה, מדובר דוקא בשיפט קליק של “הלחן הודעה חדשה” כדי לשמור את חלון המייל הנוכחי פתוח
זה הפירוש שאני נותנת לזה

עודד ועקנין: ‫אה נכון‬
אז זה אומר שהאנשים משאירים עניינים לא סגורים בחייהם‬
‫אני חש ADHD‬
‫ריבוי משימות והסחת תשומת לב ממשימה אחת לאחרת‬
‫כך למשל נפתחה תיקיה חדשה ובטח במקום לתת לה שם הוא עבר למשימה אחרת‬

מירית מטלון: אני מסכימה
זה נראה כמו זוג שהכל אצלו בחוץ, אין לכלוך מתחת לשטיח, הֵל! אין אפילו מחבוא לחוברות הפורנו. הכל על הדסקטופ
מה דעתך על כך שהכרום (חדש עדכני) הוא דפדפן ברירת המחדל כאשר במקביל סולסיק היא תוכנת שיתוף המוזיקה?

עודד ועקנין: ‫ועל כך שאין אף תוכנת קוד פתוח אחרת‬
‫ווינראר לכיווצים‬
‫שזה הכי ליים‬
נרו לצריבה‬

מירית מטלון: קיצור דרך לחייגן!
וואו!

עודד ועקנין: ‫אומרים לי באוזניה שהגיע הרגע לצאת לפרסומות, אז מירית, בקיצור, איך הייתי מסכמת את התרשמותך מהזוג?

מירית מטלון: תראה, אני שוב חוזרת לעניין המשמעותי ביותר והוא לקיחת האחריות על המרחב המשותף, הרי אני גם מגשרת עם מומחיות בזוגות, למדתי במכללת אננס למאמנים בכירים ולדעתי הם חייבים לטפל בזה- מישהו צריך לקחת אחריות על הדסקטופ.

עודד ועקנין: אני מעדיף במילות הסיכום שלי דוקא להתייחס לעניין הסנטימנטליות, ותרו על המובן מאליו, נסו להתקין תוכנת קוד פתוח- תפתחו אל הקדמה כמו שאתם פתוחים זה אל זה.

אפשר לראות את זה גם אצל מ. מטלון.

Download audio file (kolis_phone.mp3)

להורדה.

אלון גור-אריה, במאי המוסד הסגור, החליט למסד את המפגשים האלה ולמצוא להם בית . הוא הציע לסינמטק תל אביב להקרין מדי חודש קומדיה קלאסית בעותק פילם (ולא דיוידי) כדי שנוכל לחוות את הקולנוע האמיתי עם סרטים מלאים בשריטות, קטיעות ובעיות סאונד, ולספר על היוצרים של הסרט בהרצאה המשלבת קטעי וידאו. בסינמטק אמרו לו כן, ומשם זה התגלגל גם לסינמטקים ברחבי הארץ.

מהתיאור בתוכניה שכולל בדיחות על זריקת עציצים על המנחה קשה להבין מה הולך שם באמת, אז ערכתי פרומו קצר של המועדון. נתראה באחד הבאים.

והנה, כשנסעתי איתו להרצאה במסגרת מועדון הסרט המופרע בירושלים, הבקשה הייתה לתקוע לו עוגת קצפת (למעשה, קצף גילוח) בפרצוף, עם סיום ההרצאה. כחבר טוב, אין לי אלא להענות לבקשה. הוידאו השני מראה את אסף שגיא מבצע את אותה פעולה בצהריי אותו יום. יש אנשים שפשוט לא לומדים.

כך או אחרת, לכו תראו את הטריילר (וקשת, תתנו לעשות אמבד לדברים כאלה, בחייכם) הוא די מסביר את הסדרה ומה קורה בה וחושף פרטים בלי לספיילר. בגדול, מדובר בחטופים שחוזרים הביתה לאחר 17 שנים בשבי, והסדרה – 11 פרקים של כחמישים דקות בעונתה הראשונה – מספרת על ההתמודדות שלהם עם החזרה למציאות שמהשיכה בלעידהם, ועם מתקן החקירה שמנסה לראות מה קרה להם בשבי. ומצד שני – ההתמודדות של המשפחות, החברים והחברה הישראלית עם חזרתם.

הנה קליפ שיר הנושא – באתי הביתה, ונמשיך.

בעקבות שאלה של גדי שמשון בטוויטר, שהקראתי בלייב במפגש, רף עמד על ההבדל בין שבויים לחטופים. לדבריו, שבויים הם חיילים שנשבו במסגרת מלחמה מול מדינה שחתומה על אמנת ג’נבה ועומדת בתנאים שלה.בעוד חטופים, בהם הסדרה עוסקת, הם חיילים שנחטפו על ידי ארגון טרור – לדבריו.

שמעתי קולות בטוויטר (שזה פחות או יותר זהה לקולות בראשי) נגד הסדרה באופן כללי. עינת מירון אומרת “רעיון הסדרה עושה לי רע ואין לי כוונות לצפות בה..”. ראיתי גם בטוקבקים בכתבה על הסדרה ב-ynet שיש קולות להחרמה.

אחרי שראיתי את הפרק, אני חושב שלהתעלם מסדרה כזאת, זה להגיד שלא נוח לנו לראות שבויים וחטופים בפריים טיים. למרבה הצער, חטופים יהיו לנו תמיד. זה לא שיום אחד כולם יחזרו במטוס, הכל יהיה מאושר ואז יהיה אפשר לכתוב על זה סדרות וסרטים, להסתכל אחורה ולהתלוצץ על זה ביחד עם רופאינו. אני לגמרי מסכים עם רף שאמר במספר הזדמנויות, שדרמה בפריים טיים היא דרך להביא את הנושא למודעות ולדיון. וכן, מותר לקשת וליוצרי הסדרה גם להתפרנס מזה ולמכור פרסומות.

במקרה הזה, רף טיפל בנושא באמצעות סדרה דרמתית, שהוא לגטימי באותה מידה של טיפול בנושא באמעצות כתבות בחדשות או סרט דוקומנטרי. רף אמר שבעקבות התחקיר שעשה, ובמסגרתו נפגש עם פדויי שבי ומשפחות, הוא שוקל לעשות גם סרט דוקומנטרי בנושא.

לפחות על פי פרק הראשון, נראה שרף מתייחס לנושא ברגישות. הסיפור של החטופים בסדרה נושק – אבל לא זהה – לסיפורים של משפחות השבויים, החטופים והנעדרים של ישראל. אין תחושה שהדמויות מבוססות על מישהו ספציפי. יש סיפור מסגרת דומה, וניואנסים שיזכירו לנו את החטופים והשבויים. אלמנט בולט הוא הכרזה הכחולה הקוראת להחזרתם ודומה מאוד לכרזה של שליט, רגב וגולדווסר – שם זה צרם לי, והייתי עושה בחירה אומנותית אחרת.

הקאסט מצויין (מילי אביטל, אסי כהן, עד עזרוני, אסי כהן, יורם טולדנו, ישי גולן, יעל אבקסיס, נבו קחמי ועוד). הסדרה כתובה טוב ומנסה להעביר את החוויה של המשפחות באופן ישיר גם לצופים. כך, אנחנו נחשפים לפנים של החטופים אחרי 17 שנים, יחד עם המשפחות שבאות לפגוש אותם ולא שניה לפני כן. אנחנו חווים יחד עם החטופים ששבו את הפלאשבקים מהשבי ואת חוויות החזרה לחברה בצורה שלפעמים עושה קצת צמרמורת. הפרק הראשון זורק אותנו לחזרתם הביתה בלי יותר מדי פרטים על החטיפה עצמה ועל העסקה שהביאה לשחרורם – ובטח הייתה שנויה במחלוקת, ומשאיר מקום לכל הדברים הללו בהמשך העונה.

אפשר לזרוק לאוויר ביטויים כמו “חופש הביטוי” ו”חרות אמנותית” שבשמם צריך לשדר את הסדרה. זה גם לגטימי לא לצפות בה או להרגיש לא בנוח עם הנושא שלה, שהינו טעון ורגיש – וכואב להרבה משפחות, שאין לנו מושג כמה הוא כואב. לטעמי, עם זאת, זה לא יהיה נכון להחרים אותה באופן גורף, ובטח לפני שצופים בפרק הראשון. לא צריך להסתמך רק על הפרומו או על כל הראיונות והכתבות מסביב.

הסדרה, כמו הקבוצות והחלפת תמונת הפרופיל בפייסבוק, כמו הטוקבקים, כמו אוהלי המחאה, וכמו הדיון התקשורתי האינסופי, לא תביא לזה שמחר בבוקר כל החטופים יחזור לכאן חיים ובריאים לצערנו. אבל היא בהחלט מעוררת מחשבה ושווה צפיה.

ראיתי את מרבית הפרקים בשלב כזה או אחר של עריכה (ואני ממליץ על צפיה כאשר אלון גור אריה, הבמאי והכותב של הסדרה, מפיק מפיו את האפקטים הקוליים לפני שנעשתה עריכת סאונד. למעשה אציע לו לעשות את זה בגירסת דיוידי – פסקול במאי. יותר קל מקומנטרי). יש שם בדיחות שאני פחות אוהב (כי לא הבנתי אותן), אבל זו עדיין סדרה מאוד מצחיקה ומטופשת בו זמנית. אם התחברתם להומור בפרק הראשון, תאהבו גם את האחרים. אם לא – יש מלאן דברים מצחיקים ביוטיוב.

בניסוי הרגיל מערבבים מנטוס בטעם מנטה עם קולה, שהוא משקה בטעם קולה.

במית’באסטרס פרקו לגורמים את שני החלקים והסבירו מה בדיוק קורה שם אם זה מעניין מישהו

בכל מקרה, ראיתי שהחלו ציוצים על מנטוס בטעם קולה. חיפשתי בחנויות ובאמפמים, אבל זה עדיין לא הגיע אליהם, אז נעזרתי בערוץ האוכל של מקו שתרם לי אחד, והייתי חייב לבדוק אם זה גם עובד הפוך. כאשר המשקה המוגז הוא בטעם מנטה, וסוכרית המנטוס היא בטעם קולה. קצת בדומה לחנוקריסטל שכבר עשינו.

אחרי הניסוי שנערך אי שם ברמת גן, לא השארנו את המנטוס קולה ללא אנבוקסינג, וטעימה שלי פעם ראשונה מול מצלמתו של אסף שגיא. תבלו.